קלגסבלד מקים משרד שיתמקד בייצוג בבתימ"ש: "רציתי לברור תיקים גדולים ולא לעסוק בניהול"

כאשר תחוסל השותפות הנוכחית, בסוף 2007, יפתח קלגסבלד משרד נישה "ממוקד ליטיגציה רב-תחומית", שיעסיק כתשעה עורכי דין. בין היתר, יעסוק המשרד בעבירות צווארון לבן, ליטיגציה מסחרית, הגבלים עסקיים ומשפט ציבורי.

קלגסבלד אישר את הידיעה, אך סירב להסביר את החלטתו. עם זאת ל"גלובס" נודע כי לחבריו הקרובים אמר קלגסבלד ש"במשרדים הגדולים דורשים מהשותפים הגדולים הרבה מאוד זמן ניהול", וכי הוא "רוצה לברור רק תיקים גדולים שיש לי בהם ערך מוסף או אתגר".

רוב עורכי הדין שיצטרפו לקלגסבלד הם כאלה שעבדו איתו במחלקת הליטיגציה במשרד הנוכחי כבר שנים ארוכות, אליהם יצטרפו כמה עורכי דין נוספים ממשרדים אחרים.

צעד מפתיע

הצעד בו נקט קלגסבלד נחשב למפתיע מאוד. מאז נבחר יורם דנציגר לשופט בעליון, ניהל קלגסבלד שיחות עם משרדים שונים ובהם כמה מהמשרדים הגדולים, שהציעו לו להצטרף כשותף בכיר שינהל את הליטיגציה במשרד.

ל"גלובס" נודע, כי המחשבה על פרישה מהשותפות הנוכחית והקמת משרד נישה בתחומי ליטיגציה רחבים עברה בראשו של קלגסבלד כבר לפני כמה שנים. לא רק שההחלטה אינה קשורה למינויו של דנציגר לעליון או לתאונה הטראגית, אלא שזמן קצר לפני שאירעה התאונה כבר עמד קלגסבלד לקבל את ההחלטה לפרוש ולהקים משרד ממוקד ליטיגציה.

"עמדו בפניי שתי ברירות", הסביר קלגסבלד לחבריו את החלטתו, "להתמזג ולהיות שותף מוביל של משרד בן כ-100 עורכי דין או להקים משרד מוביל של ליטיגציה עם תשעה עורכי דין. בוודאי שהעדפתי את האפשרות של משרד מתמחה".

חלוקת העבודה במשרד דנציגר-קלגסבלד היתה ברורה יחסית: קלגסבלד עושה ליטיגציה ואילו דנציגר אחראי על תחום המשפט המסחרי. בדירוגים הבינלאומיים של המשרדים דורג המשרד כאחד משלושת המובילים בתחום הליטיגציה המסחרית.

קלגסבלד הסביר לחבריו כי הוא מעוניין לבחור בכל שנה כמה תיקי ליטיגציה וניהול משברים בתחומים מגוונים ולהתמקד רק בהם. "רציתי לקחת את התיקים המורכבים והגדולים, ולעבוד עליהם עם קבוצת אנשים שעובדת איתי שנים רבות ומתמחה בניהול משברים וליטיגציה", אמר. "זה יאפשר לי להתרכז בתחום הזה ולא להתפזר יותר מדי. אם הייתי שותף בפירמה או מתמזג עם משרד גדול, הייתי צריך להשקיע חלק גדול מזמני בניהול, בעיסוק בפירמה, בטיפול בשותפים וכו'".

נהירת פוליטיקאים

משרד דנציגר, קלגסבלד ושות' הוקם על-ידי יורם דנציגר ודורי קלגסבלד ב-1984, בתקופה בה החל קלגסבלד לפרוץ לתודעה הציבורית, כשייצג את בנק דיסקונט, משפחת רקנאטי ואי.די.בי בפרשת הבנקאים, ואת אלפרד אקירוב בסכסוך עם חברת קרתא על פרויקט ממילא בירושלים. מאז, כך נדמה, נוהרים אל קלגסבלד אנשי עסקים בכירים ופוליטיקאים (אריאל שרון, סילבן שלום, שאול מופז, לימור לבנת - רשימה חלקית בלבד).

מלבד התמחותו בנושא ועדות חקירה (התחום בו כתב את עבודת הדוקטורט), טיפל קלגסבלד במהלך השנים בתיקים בנושאים רחבים ומגוונים.

בתחום עבירות הצווארון הלבן הוא ייצג את ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת האי היווני וסיריל קרן; את משפחת רקנאטי, בנק דיסקונט, ואי.די.בי במשפט הבנקאים.

הוא טיפל גם בסכסוכי שליטה רבים כמו ידיעות אחרונות (מרים נופך-מוזס), קלאב הוטל, פרץ בוני הנגב, טמפו, בורגר קינג, מרצדס ועוד. הוא ייצג נתבעים בתביעות ייצוגיות, עסק בתחום ההגבלים העסקיים (הוא חתום על התקדים החשוב טבעול נ' שף הים וכן ייצג בבקשת המיזוג של סונול עם דור-אלון) וכן בתביעות דיבה ובדיני עבודה.

כיום מונה המשרד כ-40 עורכי דין, בהם 11 שותפים. מעבר לשני הבכירים (דנציגר וקלגסבלד) ישנם שני שותפים בדרג הביניים (ד"ר איל שנהב ורונן מטרי) והיתר שותפים זוטרים. המשרד מייצג חברות ואנשי עסקים ישראלים וזרים וכן חלק מהבנקים הגדולים, כמו הפועלים, לאומי, דיסקונט ואיגוד. בעבר כמעט התמזג עם משרדו של רם כספי.

באופן מפתיע אולי, שנת 2006 היתה רעה עבור המשרד מבחינה מוראלית (פרשת קלגסבלד), אולם מכל בחינה אחרת המשרד היה מצוי בתנופה. למרות ש-2005 היתה שנת השיא של המשרד, ולמרות היעדרותו הממושכת של קלגסבלד, המשרד רשם ב-2006 גידול משמעותי נוסף של 10% בכוח האדם ושל אחוז גבוה אף יותר בהכנסות.

מאז השתחרר עו"ד קלגסבלד מהכלא הוא שב לפעילות מלאה במשרד ואז קיבל תיקים חדשים. כיום הוא מטפל בתיקי הליטיגציה של המיליארדר היהודי שלדון אדלסון, ובין היתר בסכסוך עם שלמה בן-צבי על החינמון "ישראלי".

בנוסף, מייצג קלגסבלד את חברת אמישרגז בדיונים על חוק ההסדרים בעניין משק הגז וכן את חברת פלאפון במו"מ מול משרד התקשורת בשאלת החיוב לפי יחידות זמן של דקה.

התאונה שעצרה קריירה מפוארת

דורי קלגסבלד נחשב לאחד הליטיגטורים המוערכים בארץ. הוא בן למשפחת תעשיינים, ובתחילת קריירת עריכת הדין שלו הוא עבד במקביל ככתב ספורט ב"מעריב" תחת שם העט "דורי קלגד". התמחותו בתחום ועדות חקירה הביאה את בכירי הפוליטיקאים לשחר לפתחו והזניקה את הקריירה שלו.

קפיצה נוספת בקריירה עשה ב-2001, אז נחל הצלחה בייצוג חברות תקשורת במכרזי התקשורת בערוץ 10 ובערוץ החדשות הייעודי, וכשייצג את ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, בשתי פרשות. לפני כשלוש שנים אף דחה קלגסבלד את הצעתו של נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרן ברק, להתמנות לשופט בעליון.

אלא שהקריירה המפוארת שלו כמעט נקטעה ב-11 באפריל 2006, בגלל 3 שניות של חוסר ריכוז בנהיגה שעלו בחייהם של יבגניה וקסלר ובנה ארתור בן ה-6. רכבו של קלגסבלד התנגש ברכבם של האם ובנה ברמת אביב. "חיי השתנו", אמר בשעתו. "מאז התאונה, החיים שלי רצופים בסבל וייסורים, חלקם נובעים מההתמודדות עם התוצאות הטראגיות של התאונה וחלק עם גל השנאה שהופנה אליי כתוצאה מכך".

קלגסבלד הועמד לדין ובאופן חסר תקדים ויתר על ניהול משפט, הודה בגרימת מוות ברשלנות ונאבק רק על העונש שיקבל. במקביל, התנהל "משפט זוטא" בתקשורת, שם הוא הורשע ונגזר דינו עוד לפני שהסתיימה אפילו חקירת המשטרה.

בדמגוגיה מקוממת, הוצג קלגסבלד כ"סלבריטאי עשיר" (מכפר שמריהו), "מושחת" (נוסע בג'יפ ששווה 400 אלף שקל), "שיכור" (שתה כוס יין בגבול המותר), "מדבר בסלולרי בנהיגה" (אפשרות שנשללה) ש"דרס אנשים מהמעמד הפשוט" (מפרדס כץ שנוהגים בפיאט אונו), מה שכמובן היה רחוק מאוד מהמציאות.

הוא נידון ל-15 חודשי מאסר לאחר שבית המשפט כשל במבחן בוזגלו, וכפי שהגדיר זאת אחד המומחים בתחום, "הוא שילם חמישה חודשי מאסר נוספים על היותו מפורסם".

ערעורו למחוזי על חומרת העונש התקבל חלקית. המחוזי קיצר חודשיים ממאסרו, והוא השתחרר מהכלא ביוני האחרון אחרי שוועדת השחרורים ניכתה שליש מעונשו בגין התנהגות טובה. באחרונה שב למשרדו ונרתם למאבק בתאונות הדרכים.