ביהמ"ש דחה את תביעת אליק רון נגד חברת דובק בגין נזקי העישון לאימו - בשל התיישנות

את התביעה הגישו במקור האם שושנה רון ובעלה, באמצעות עו"ד יהושע רובין, אך היא נפטרה כעבור ארבעה חודשים ולכן תוקנה התביעה, כך שהתובעים הם יורשיה.

משפחת רון טענה כי אם המשפחה עסקה בחקלאות ובמשך כ-30 שנה עישנה סיגריות שונות. ב-77' חלתה בדלקת ריאות, סבלה מקוצר נשימה ובמשך השנים פיתחה מחלת ריאות כרונית קשה על רקע עישון סיגריות. לדבריהם, דובק אחראית למחלת הריאות משום שייצרה ושיווקה סיגריות ואף עודדה עישון במסעות פרסום, מבלי שהזהירה מפני הנזקים הצפויים מצריכתם.

דובק טענה, באמצעות עוה"ד עזריאל רוטמן ואיתן נשיץ ממשרד נשיץ-ברנדס, כי משפחת רון הודתה שהמחלה התגלתה כבר בשנת 77', ולכן התביעה התיישנה לפני למעלה מ-20 שנה.

סגן הנשיא, השופט יצחק כהן, קיבל את טענת דובק וקבע כי המנוחה ידעה על המחלה כבר בשנת 77'. לדבריו, בתביעה אף הודו בני משפחתה, ש"עם תחילת גילויי מחלת הריאות, חדלה המנוחה מעישון", ולכן ברור שידעה על הקשר הסיבתי בין העישון למחלה.

מאחר שבני משפחת רון תובעים פיצוי בגין נזקיה של האם, הוסיף השופט, הרי שתביעתם הוגשה כתביעת עיזבון. ואולם, לפי פקודת הנזיקין, עיזבון המנוח יכול לתבוע רק בגין עילות תביעה שעמדו לנפטר - וכיוון שתביעת האם התיישנה, הרי שגם תביעת העיזבון התיישנה.

השופט כהן ציין כי כדי שלא תחול עליהם ההתיישנות, היו צריכים בני משפחתה של המנוחה להגישה תביעת תלויים. "למרבה הצער", קבע כהן, "המשיבים לא טרחו לתבוע כלל כתלויים. זאת, למרות שעומדת להם עילת תביעה עצמאית ונפרדת לפיצוי התלויים (בן-זוגו, הורו וילדו של הניזוק המנוח), "עילה שאינה כפופה לאותו מירוץ התיישנות כפי תביעתו של המנוח ושל העיזבון שבא בנעליו, אלא מתחילה להימנות ביום בו נפטר הניזוק ומתייחסת להפסד הממון שנגרם לתלויים בעקבות מות הנפגע".

כהן הדגיש, ש"תביעת התלויים תוכר גם כאשר תביעת המנוחה התיישנה בעת פטירתה והיה ותביעתם כתלויים לא התיישנה". הוא ציין, שלאור הנסיבות בתיק החליט שלא לאפשר למשפחת רון לתקן את התביעה ולהפכה לתביעת תלויים. (ת.א. 568/05).