עו"ד קלגסבלד על השירותים שיעניק במשרד החדש: "זו חייטות צמרת, תפירה עילית. לא קונפקציה בסרט נע"

מבחינה זו, קלגסבלד הפתיע את הקהילה המשפטית כשהחליט, בצעד חריג, לסגור את המשרד הממותג ובעל המוניטין שהקים לפני כ-23 שנה, ולפתוח משרד נישה המתמחה בליטיגציה. לא בכל יום נסגר או מתפרק משרד שכזה באופן רצוני.

עורכי דין בכירים במשרדים מסחריים מובילים סבורים, שהחלטתו של קלגסבלד היא תוצאה של תאונת הדרכים שעבר. אבל שיחות שניהל קלגסבלד בשבועות האחרונים עם חבריו ועם עורכי דין במשרד, מעלות מציאות שונה. כך למשל, המחשבה על פרישה מהמשרד עברה בראשו כבר לפני שלוש שנים והוא עמד ליישמה לפני כשנה וחצי, אלא שהתאונה הטראגית, שבה גרם למותם של יבגניה וארתור וקסלר, קטעה את התכנון.

קלגסבלד הסביר את הרציונל המרכזי העומד מאחורי הצעד שלו. "הליטיגציה היא מקצוע כמו של פעם", אמר. "זו הופעה, עבודה לעומק, שירות אישי. זו חייטות צמרת, תפירה עילית לפי מידה, לפי התיק. זו לא קונפקציה שעושים בסרט נע כמו חוזים מסחריים, חוזי שכירות או חוזים להשקעה בהיי-טק. כל תיק ליטיגציה עומד בפני עצמו".

במפת עורכי הדין בישראל, כמו בארה"ב, ניתן לזהות כיום שתי מגמות עיקריות. האחת היא מיזוגים בין משרדים שהופכים למגה-משרדים. "החברות הזרות", אומר גורם בכיר בתחום, "תמיד ילכו למשרדים הגדולים בכל מקום. בעבודה המסחרית בארץ יש תחרות מאוד קשה, כי לחברות לא ממש משנה מי עושה להן את ההסכם - אם זה משרד מיתר, גרוס, גולדפרב, הרצוג או יגאל ארנון. לכן, המשרדים משחקים ביניהם על מחירים ואלה יורדים".

בצד תופעה זו, קיימים משרדי הנישה, בתחומים שונים חלקם אפילו מסחריים. "בליטיגציה המצב שונה מאוד מאשר בתחום המסחרי", אומר הגורם. "מה שהכי חשוב ללקוח זה מי עושה לו את העבודה. בעבר היו משלמים לאמנון גולדנברג או דן אבי-יצחק כמה שרק ירצו ובלבד שיטפלו בהם. לא במקרה הליטיגטורים הגדולים לא יושבים במשרדים המסחריים הגדולים, שהליטיגציה היא צד חלש אצלם".

מבחינה זו, מוסיף הגורם, אפשר להבין את החלטתו של קלגסבלד. "בליטיגציה אין כל משמעות לגודל המשרד, אין יתרון במשרד ליטיגציה גדול. אתה צריך צוות טוב שיעבוד איתך. קח את הליטיגטורים הטובים בארץ בעבר וכיום - דן אבי-יצחק, יוסי שגב, דוד ליבאי, דן שינמן, גיורא אדרת, יהודה וינשטיין - כולם עובדים לבד. באנגליה לבאריסטרים יש משרדים קטנים. כך זה גם בעולם, לחברות ענק כמו קומברס למשל יש ליטיגטור אמריקאי בעל משרד של מספר עורכי דין בלבד".

בניגוד לשמות שהוזכרו כאן, העוסקים רובם ככולם בנישה הפלילית של הליטיגציה, קלגסבלד מתכוון לעסוק בתחומים רבים ומגוונים, ולא רק בליטיגציה נטו אלא ב"ניהול משברים". "גלובס" חושף כאן לראשונה כי קלגסבלד ייעץ להנהלת בנק הפועלים וליו"ר דאז, שלמה נחמה, והמנכ"ל צבי זיו, כשהתפוצצה פרשת הלבנת ההון בסניף הירקון. במשך כמעט חודש ימים העתיק קלגסבלד את מקומו אל הנהלת הבנק והעניק לה ייעוץ אסטרטגי. בהמשך גם סייע בבחירת עורכי הדין שייצגו את עובדי הבנק שנחקרו.

ייעוץ אסטרטגי ומשפטי קיבלו גם חברת בזק וחברת הבת שלה פלאפון, עם פרוץ סערת "הסוס הטרויאני". קלגסבלד נפגש בשעתו עם אנשי אייפקס, הרוכשים הפוטנציאליים, והרגיע את חששותיהם מפני השפעות הפרשה על מחיר החברה (בסופו של דבר הם קיבלו התחייבות לשיפוי מהמדינה).

"אלה מגה-תיקים", הוא נוהג לומר, "המצריכים משרד שמתמחה לא רק בליטיגציה, אלא גם בטיפול במצבי משבר ובכל מה שמסביב". גם בפרשות האי היווני וסיריל קרן של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, קלגסבלד תיפקד כיועץ אסטרטגי לא פחות מיועץ משפטי. לכן, אין זה פלא שמאז השתחרר מהכלא הוא קיבל לא רק תיקי ליטיגציה טהורים כמו הסכסוך בין שלדון אדלסון לשלמה בן-צבי על החינמון "ישראלי", אלא הוא גם מייצג את אמישרגז בדיונים על חוק ההסדרים בעניין משק הגז וכן את חברת פלאפון במו"מ מול משרד התקשורת בשאלת החיוב לפי יחידות זמן של דקה.

כבר בשלב מוקדם בקריירה שלו נטל על עצמו קלגסבלד תיקים בתחומים מגוונים (ר' רשימה). חבריו אומרים, כי הוא מבקש לקחת כעת רק תיקים בהם יוכל לתת ערך מוסף, או כאלה שהם מורכבים, בעלי רגישות מיוחדת או אתגר מיוחד, והוא יוכל לתת לכל תיק את תשומת הלב הראויה.

עו"ד רם כספי, שכבר מזמן אינו רק ליטיגטור, הופתע מאוד מהחלטתו של קלגסבלד. "דורי, בעיניי, הוא אחד הליטיגטורים הטובים שקמו לנו. קשה להבין את ההחלטה שלו, אבל צריך לכבד אותה. אם הוא חושב שהוא יעשה טוב לעצמו בכך שיתמחה בתחום חייטות עילית ולא בסופרמרקט של שירותים משפטיים, ייתכן שיש צדק בדבריו".

גם כספי מודע לכך שמדובר בהחלטה יוצאת דופן בנוף הברנז'אי. "זו הרמת נס המרד נגד המיזוגים הגדולים, ואי-אפשר לחלוק שיש בזה תוכן. ההחלטה שלו היא אנטי-תזה לתזה של מיזוג משרדים וכינון יחידות גדולות שנותנות ללקוח שירות בחזקת one stop shop. העתיד יוכיח אם היה יסוד למהלך שלו, שהוא מהלך אמיץ, בניגוד לזרם, ואישית אני מאחל לו את כל ההצלחה בעולם, והוא ראוי לה".

אגב, כספי שב-98' כמעט התמזג עם משרד דנציגר-קלגסבלד, ניסה להניא את קלגסבלד מהחלטתו, אך לשווא. "אין לי ספק שאם היה ממשיך בפעילות העניפה של המשרד, הוא היה מוליך אותו קדימה, הן בתחום הליטיגציה והן בתחום המסחרי", הוא אומר.

אבל מבחינתו של קלגסבלד, מרגע שלא היה יתרון לגודל במשרד הקיים, לא היתה לו סיבה להמשיך ולשאת בעול. כידוע, יורם דנציגר היה השותף המנהל במשרד ועסק במלאכת הניהול. קלגסבלד עמד בראש מחלקת הליטיגציה. חלוקת העבודה ביניהם היתה די ברורה. "מאז ומתמיד דורי ראה בניהול נטל", מספרים חבריו.

"הוא אמר לנו: 'כשאתה השותף הכי גדול במשרד או כשאתה מתמזג עם משרד אחר, אז העיסוק בשותפים, ביחסים ביניהם, בתוכניות, בהצעות למיזוג ולשיתוף, הצעות להתרחבות וכו', גוזלים ממך הרבה זמן ומוציאים אותך מהעבודה המשפטית'". לדבריהם, הוא גם אמר ש"במשרדים הגדולים דורשים מהשותפים הגדולים הרבה מאוד זמן ניהול. אני רוצה לעסוק רק בתיקים הגדולים ולברור לי אותם".

סיבה נוספת, מבחינתו, היתה החופש המוחלט והאחריות המוחלטת שיש לו במשרד קטן. "כשאתה שותף במשרד עם מחלקות אחרות", אמר באחרונה, "אתה אחראי גם על העבודה במחלקות שאינך שולט עליהן. במשרד קטן תהיה לי שליטה מלאה על כל העבודה במשרד, אני קובע מדיניות ובוחר אנשים, ואני אחראי על הכל. אני בוחר איזה תיקים ואיזה נושאים. במשרד גדול יש פשרות גדולות, משרד קטן זה ללא פשרות. ברור שיש יתרון גם בפשרות ובמשרדים גדולים, אבל בשלב שאני נמצא בו, בשבילי זה כבר לא זה. אין במסגרת גדולה כבר שום יתרונות בשבילי. רק אחריות ויותר חובות מזכויות".

עו"ד עזגד שטרן, שותף בכיר בש. הורוביץ, סבור שהיתה הצטברות של כמה גורמים שהביאו להחלטתו של קלגסבלד. "יש כמובן את פרישת דנציגר, שכיסה אגף שלם של המשרד. שנית, קרו דברים בחייו של דורי ואני מניח שהוא רוצה קצת להירגע ולא להופיע בכל מקום ובכל דבר, אלא להתרכז בנושאים האהובים עליו, שבהם מומחיותו רבה ביותר ולעבוד ביסודיות ובשקט. הוא מקצוען ואני חושב שזה צעד חכם בנסיבות המיוחדות של דורי והמתאימות לו. בתחילה הופתעתי כששמעתי על הצעד שלו, אבל במחשבה שנייה, לפחות רגשית, הבנתי את הצעד".

אם במבט ראשון נראה כי קלגסבלד משלם מחיר כלכלי על העדפת משרד קטן, בו גם נטל הבאת הלקוחות מוטל על כתפיו, ביחס למשרד ממותג וגדול בעל לקוחות קבועים, חבריו סבורים אחרת. "תהיה בטוח שאף אחד לא הולך להתאבד מבחינה כלכלית כשהוא הולך לעבוד לבד", אומר אחד מהם, עו"ד במקצועו. "זה אפילו משתלם יותר להיות במשרד לבד. לליטיגציה יש תעריפים הרבה יותר גבוהים מאשר עבודה מסחרית, ויש לה גם יתרון נוסף - בונוסים על הצלחות, שזה דבר ייחודי לה".

לדבריו, "במשרד גדול שותף ליטיגציה מחלק את רווחיו עם השותפים המסחריים, שעושים עבודה סטנדרטית עם מחיר קבוע שתלוי בתנאי התחרות בשוק. ליטיגציה, בכל מקום בעולם, היא הרבה יותר חזקה. לכן, במשרד גדול שותף ליטיגציה חזק בעצם רק מתחלק עם השותפים האחרים במה שהוא מביא, כי הוא מביא יותר".

השותפים במשרד: "זה לא בא בהפתעה. נתארגן, החיים ממשיכים"

גם מבלי לערוך סקר מסודר, ברור שרוב עורכי הדין והשותפים במשרד לא אהבו את החלטתו של קלגסבלד. "אנשים לא אוהבים שינויים ולכן מן הסתם העדיפו שהמשרד יישאר וימשיך כמותג", אומר אחד מהם.

בניגוד למה שנוטים לחשוב אולי, לא היתה סיטואציה שבה קלגסבלד כינס את העובדים והודיע להם את כוונותיו. מאז נודע על מינויו של יורם דנציגר לעליון, החלו להתגלגל רעיונות ושמועות באשר לעתיד המשרד. "דיברנו גם בינינו לבין עצמנו", אומר עו"ד במשרד. "לכל אחד היו רעיונות לגבי העתיד. היו מחשבות וניסיונות שכנוע, זו היתה טחינה איטית של מחשבות ורעיונות".

הוא מדגיש, שזו לא היתה החלטה דרמטית אלא "דינמיקה איטית ומורכבת שהחלה עם מינויו של יורם לעליון, שהוא דבר דרמטי עבור שותפות. במצב כזה, שותף שעובד איתו מחפש מה לעשות בעתיד, שותף אחר מקבל לפתע הצעות כי גם בחוץ מבינים שנפל דבר ומנסים לדוג אדם כזה או אחר".

"זה לא משהו שבא בהפתעה עבורנו", אומר השותף הבכיר רונן מטרי. "זה משרד עתיר מוניטין שהתגאה במצוינות של אנשיו. זו בהחלט היתה חממה משובחת ביותר, אבל נתארגן כעת אחרת כי החיים ממשיכים. על זה נאמר 'כל עכבה לטובה'". לפי ההערכות, מטרי יעמוד בראש קבוצת עורכי דין מהמשרד שתישאר יחד במשרד חדש. "אני בוחן מספר אפשרויות", הוא אומר.

לקלגסבלד יצטרף השותף אמיר שרגא, שהיה יד ימינו במשרד במשך 9 שנים והיה אחראי על התיקים הגדולים ביותר, כמו אלה של שלדון אדלסון ומל"מ נגד אמבלייז. גם עו"ד מיכאל נאור, בנה של השופטת מרים נאור, יצטרף.