פסק דין: בניגוד לשופטים, מזכירות ביהמ"ש אינה חסינה מתביעת רשלנות

בית המשפט קבע זאת במסגרת החלטה, בה קיבל באופן חלקי את בקשת המדינה ובית הדין הרבני הגדול לסלק על הסף תביעה שהגיש נגדם אמנון בכור הושנג.

באמצעות עו"ד עוז אלדד, טען הושנג כי הסנקציה של 30 ימי מאסר שהטיל עליו בית הדין הגדול, לאחר שבמשך 25 שנה סירב לתת גט לאשתו, ניתנה שלא כדין תוך התרשלות הדיינים ומזכירויות בתי הדין השונים. הושנג טען שאלה התרשלו בכך שלא יידעו את חברי בית הדין הגדול בדבר קיומו של ערעור שהגיש ובדבר קיום החלטה של בית הדין האזורי, שמשמעותה ביטול פקודת המאסר.

המדינה טענה כי מדובר בהחלטות שניתנו על-ידי חברי בית הדין במסגרת תפקידם בבית הדין, ואלו נהנות מחסינות לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין.

השופט ארנון דראל ציין את שלוש הגישות לעניין חסינות שיפוטית (חסינות מוחלטת ומלאה; חסינות למעט במקרי רשלנות רבתי ורשלנות בוטה מאוד; חסינות למעט בגין פעולות המבוצעות בזדון, או תוך חריגה מודעת מסמכות מצד השופט), אך קבע שאינו נדרש להכריע ביניהן.

זאת, לדבריו, משום ש"ספק אם נפלה רשלנות מלפני חברי בית הדין הרבני הגדול, ובוודאי שלא נפלה רשלנות כזו המצדיקה את הסרת החסינות, גם לפי גישתם של שופטי המחוזי בפרשת פרידמן (הגישה הראשונה)".

ואולם, השופט דראל דחה את בקשת הסילוק בנוגע לטענות בדבר התרשלות מזכירויות בתי הדין. "בעניין זה", קבע דראל, "לא חלה החסינות השיפוטית, שכן מדובר בפעולות מינהלתיות של המזכירויות וככאלה ניתן להעמידם בביקורת שיפוטית. אין בכך כדי להביע עמדה בשאלה האם מי מהמזכירויות התרשלה והאם קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הוצאת פקודת המאסר, ואולם לדעתי לא ניתן לשלול מראש את קיומה של עילת התביעה". (ת.א. 2141/07).