עזיבתו של יגאל גלאי את משרתו הנצחית כעורך "פנאי פלוס" זכתה לאינספור טוקבקים
ברוח "עשית עיתון יחצ"ני ומלוקק". שנתיים אחרי הפרישה הגדולה הזאת התנוססה
תמונתו של יגאל גלאי מחויך מאוזן לאוזן תחת הכותרת "היחצ"ן של המדינה", בידיעה
שמדווחת על בחירתו מטעם משרד ראש הממשלה לייחצן את פעילות השיקום בצפון.
יגאל גלאי לא הסתיר את חברותו הקרובה עם אריאל שרון או את ידידותו עם ציפי
לבני ("היא יודעת לשמור על קשר"). בכל זאת, הוא נעלב ונרעש לשמע שאלתי אם קיבל
את המכרז השמן בגלל קשרים במפלגת השלטון קדימה: "אין לי קשר כלשהו לקדימה או
לכל מפלגה אחרת. עד היום לא ביצעתי שום עבודת יחסי ציבור או ייעוץ תקשורתי
למפלגה כלשהי. המכרז נוהל ונקבע על ידי גורמים ממלכתיים ומקצועיים, כולל יועצים
משפטיים ונציגים מקצועיים ממשרדים שונים".
כך או כך, יגאל גלאי הסתדר. מאז ומעולם הוא ידע, כמעט באופן לא מודע, להיות
החבר של האנשים הנכונים, מה שהביא לו לא פעם מועמדויות מפתות: להיות מנכ"ל
רשות השידור והרשות השנייה. גלאי הוא אדם חיובי באופן עמוק ובסיסי והוא מאמין
בגישה הסלחנית לאנשים, או אולי בגישה הנזהרת. לך תדע מי ישלוט בעניינים מחר.
ארוחת קומבינה
- יש המכנים אותך קומבינטור, אתה קומבינטור?
"המילה קומבינטור היא מילה מאוד מעליבה. עד כמה שאני יכול להעיד על עצמי, כל
קשר אישי שיש לי נעשה באופן אמיתי, חברי, ולא מתוך ראייה תועלתית. אני לא עושה
הבחנה בין בעלי השפעה ובין אלה שלא. להפך, יחסים שלי עם אנשים מסוימים התחזקו
דווקא לאחר שאיבדו את השפעתם ומעמדם. היחסים עם אריק שרון התהדקו כשהיה באופוזיציה,
ונראה שאין לו שום סיכוי לכבוש מקום מחדש. מדובר ביחסי חברות שנמשכו כ-15 שנה,
וברוב הזמן לא נחשפו ולא נעשה בהם שימוש תועלתני".
- מתגעגע אליו?
"מאוד. לא עובר שבוע שאני לא חושב עליו. היו לנו הרבה מאוד שיחות טלפון ארוכות.
לא היה ערב שבת בלי שיחה ממנו. חסרות לי השיחות הגדולות, כמו השיחות הקטנות
והמגע היומיומי. הוא היה איש חם ואוהב וחבר שקשה למצוא כמוהו. הוא היה אדם
שידע להקשיב, והתכונה הזו נוצלה על ידי עד תום. ואני רוצה לקוות שהוא שמע ממני
דברים של טעם".
- היה מחדל בטיפול בשרון?
"הדיבורים האלה נשמעים לי מיותרים. לפעמים עובר בי הרהור שאלמלא היה ראש הממשלה,
יש סיכוי שהוא עוד היה בינינו. הייתי מאוד מודאג באותה תקופה, לא הייתי שקט
לגביו, כל יום דיברתי איתו. מין אינסטינקט".
- חלקת עליו באיזשהו מהלך מדיני?
"בלי ללקות ביהירות אני סבור שהיתה לי השפעה על כמה וכמה דברים אצל שרון בשנים
האחרונות. כמו אנשים שהוא החרים, שאפילו הם עצמם לא יודעים על כך עד היום,
היתה לי השפעה על חידוש הקשר איתם. אני חושב שאריאל שרון סמך על האינסטינקטים
שלי והייתי סוכן נאמן של השטח שמביא אליו את התחושה האמיתית של בני האדם, אזרחי
המדינה, בלי פילטרים פוליטיים ובלי מניפולציות. הוא היה מאוד קשוב, ואני תמיד
זוכר שהוא אמר לי, תודה שאתה מקדיש מחשבה לדברים. לפעמים אחרי שיחות קצרות
הייתי שולח לו את הדברים בכתב כדי לחזק אותם אצלו. למשל המהלך של עיצוב גבולותיה
של מדינת ישראל, שאני ראיתי אותו כמהלך משלים למה שהתחיל בן-גוריון בזמנו,
ולא השלים - זה נושא שדובר רבות בינינו. בואי נגיד שחלק מהמעשים של שרון שהפתיעו
חלק גדול מהציבור לא הפתיעו אותי. הוא לא השלה את עצמו שישראל יכולה להחזיק
בכל השטחים כפי שרבים חשבו בטעות".
חסה בייבי כשהוא נדרש לסוגיית "פנאי פלוס" ועזיבת העריכה, שלא ברור אם היתה
יוזמה של גלאי או כורח, הוא בורר מילים בקפידה. "לאנשי תקשורת מעטים נקרית
ההזדמנות ליצור משהו שאותו הם מעצבים מא' ועד ת'", הוא אומר על הבייבי שלו
"פנאי פלוס", "ושמאחוריו הם יכולים לעמוד במאה אחוז, לטוב ולרע. אני שמח שהיתה
לי ההזדמנות הזו. 'פנאי פלוס' היה מוצר ייחודי והקדים את זמנו. כשזמנו הגיע
הוא היה שם להתבסס ולהתרחב. במשך שנים העיתון התחזק, והקפדתי לשמור על ההתחזקות
שלו בשקט משום שחששתי שיקום לו מתחרה כשאנחנו לא נהיה מבוססים מספיק. וכשקם
לו מתחרה, מבחינת המתחרה זה היה מאוחר מדי, לכן הקוד הפנימי שהיה במערכת היה
הענק השקט. אנחנו לעצמנו ידענו את העוצמות ואת מספר הקוראים. בתקופת שיאי כעורך
העיתון חצינו את 200 אלף העותקים".
- "רייטינג" הצליח לנגוס בכם?
"בניתוח שעשיתי לפני ש'רייטינג' נכנס ציפיתי לנסיגה של לפחות רבע מהקוראים.
זה לא קרה. קרה תהליך מעניין של התרחבות מעגל המשתמשים בסוג הזה של עיתונות.
מבחינה מספרית 'רייטינג' לא התקרב ל'פנאי פלוס'".
- אבל כולם טענו שעשית עיתון חנפני ומלוקק?
"ביקורת יכולה להיאמר בהתלהמות, בגסות, אבל גם באופן יותר מתורבת, ולהיות יותר
יעילה. במאי שנכשל הוא עדיין לא רוצח עם, וסדרת טלוויזיה שלא הצליחה לא צריך
להתייחס ליוצריה כאילו הם פשעו פשע מדרגה ראשונה. רוב המבקרים, אם לא כולם
מהברנז'ה, לקו בראייה בנאלית. להערכתי, הם לא הבינו את האופי המיוחד שהענקתי
לעיתון, ובבנאליות תיארו אותו כעיתון יחצ"ני. בחברה הישראלית העכשווית הענקת
כבוד לבני אדם מתפרשת לא פעם, לצערי, כחנפנות. 'פנאי פלוס' נתן כבוד לאנשי
הבמה באשר הם. הקהל הרחב מעוניין ביחס של כבוד, והתוצאות התבטאו בתפוצה".
- אבל התקופה השתנתה. הגישה המפרגנת בכל מחיר מתה. תראה את "פנאי פלוס" החדש.
"אני שומע אנשי תקשורת עכשוויים שמדברים על שינוי תקופה. אני לא חושב שאנשים
השתנו, ועד כמה שאני יכול לדבר בכלליות, העיתונות היא כמו אותו טובע שעושה
את השטות ומעצים את התנועות המיותרות שרק מגבירות את הטביעה. עודף הרכילות
בעיתונים לא הגדיל את התפוצה, וככל שהעיתונות שלנו נעשית שטחית יותר, כך היא
מאבדת יותר תפוצה. זה בגדר עובדה. אני מציב פה שתי עובדות: אחת, שהעיתונות
נעשית רכילותית יותר, ושנייה, שהיא סובלת מנסיגה בקוראים, וזה קורה בכל העיתונים".
- כולם אומרים שזו תוצאה של התחזקות האינטרנט.
"אינטרנט היה גם בתקופת 'פנאי פלוס'. 'פנאי פלוס' היה העיתון הראשון בישראל
שהקים אתר אינטרנט. זה היה בתקופה שדיברו על 25 אלף גולשים".
- אם היית עורך "7 ימים" היום, מצבו היה אחר?
"ממהרים היום אצלנו לוותר על יכולות וכישורים של אנשים מבוגרים, ולא רק בעיתונות.
השילוב המנצח בעיניי תמיד היה, גם כשהייתי צעיר, בין המבוגרים כסופי השיער
ובעלי הקרחות ובין הצעירים. אבל אצלנו יש בולמוס של טרנדים חדשים, ומילת המפתח
היא צעירים. כל העיתונות מצעירה ללא שום קשר לעובדה שרוב רוכשי העיתונים הם
עדיין קהל מבוגר יחסית. במילים אחרות, העיתונות הסיטה את ההגה באופן מהיר וחד
מדי, וכך הם לא מושכים לא את הקהל הצעיר ולא את הקהל המבוגר".
- לא קורץ לך תפקיד עריכה בכיר?
"החיים מורכבים מהרבה גורמים. הדברים לא תלויים רק בי. אני מקבל בהכנעה את
מה שקורה. מול עצמי אני יודע שהייתי יכול לעשות מעשים שיביאו לי יותר הצלחה.
אני עדיין איש תוכן במהותי. אני אוהב את העולם הזה ואני מעריך שעוד לא אמרתי
את המילה האחרונה".
- קיבלת הצעות?
"היו הצעות, אבל זה שוב להיות מספר שתיים. בקיצור, הן לא היו מספיק אטרקטיביות.
אני מעצם אופיי לא מחכה להצעות. אני אדם יוזם, ובינתיים היוזמות שלי עדיין
לא מתממשות, בעיקר בגלל חוסר תקציב".
נתן וזהבי למען הגילוי הנאות, עליי לומר שתקופה ארוכה עבדתי ב"פנאי פלוס" והייתי
בת טיפוחיו של יגאל גלאי. אבל לפני כשש שנים פוטרתי, משום שהעזתי לראיין ל"גלובס",
שם כתבתי במקביל לכתיבתי ב"פנאי פלוס" באישורו של גלאי, את יריבו יובל נתן,
העורך דאז של השבועון המתחרה "רייטינג". מאז נסחפו להם המים בירקון, הצלקת
נותרה, אבל ההדורים ביני ובין גלאי יושרו וחזרנו ליחסי ידידות.
- כשאתה מעלעל ב"פנאי פלוס" היום מה אתה חושב?
"מאז עזיבתי הדבר הקשה ביותר שקרה ל'פנאי פלוס' להערכתי הוא איבוד המותגיות.
כאשר אני קורא שבכירי אנשי הבידור אינם רוצים לשתף פעולה עם העיתון אני רואה
בכך סוג של הרס מותג".
- הורסים לך את הבייבי?
"אני אדם שיודע לנעול דלתות ולהביט לאחור בהנאה כשצריך, ולהסתפק בכך. זה יישמע
אולי לא אמיתי, אבל כעיתונאי צר לי על 'פנאי פלוס' ועל אמצעי התקשורת האחרים
שמפספסים".
- איך? תן לי דוגמאות.
"אני רואה רשלנות מכל עבר. אם קורה מצב שבעיתון כמו 'מעריב' ביום חמישי נותנים
כותרת 'על אדונים ומשרתים' ויומיים או שלושה אחר כך שוב נותנים את אותה כותרת
על טור בנושא אחר, זה אומר דרשני. אז אפשר לומר, למי אכפת? מי זוכר? אבל יש
לזה
אימפקט מצטבר. הקורא מרגיש שלא מתייחסים אליו ברצינות. אני רואה כותרות שמנסות
לגעת ופונות ליצרים בלי בסיס אמיתי, למשל הפרסום על כביכול מקלט אטומי לראשי
המדינה. ואני שואל את עצמי, מה הקשקוש הזה? מה פירוש מקלט אטומי?
ההתייחסות היא כאילו ראשי המדינה מבקשים להציל את עצמם בלבד, וזו בעיניי אי
הבנה של כל הנושאים. אז השיגו עוד כותרת רעשנית, אבל מהותית הם ממאיסים את
עצמם על הקורא הרציני שמבין שמאחורי הדברים האלה לא עומד דבר. בסך הכול בנו
להם בור, אלה צרכים של מדינה".
- אתה חושב שעשו לך עוול בקונצרן ידיעות כשפספסו אותך ואת כישוריך?
"כל התייחסות שלי עלולה להישמע כחוסר צניעות. עזבתי את 'ידיעות אחרונות', שאני
מאוד אוהב אותו עד היום, מרצוני החופשי, שכן ראיתי את המגמות שמתרחשות בעיתונות
ורציתי לעזוב בתחושת כבוד וסיפוק, ואת זה השגתי. יש לי רק מילים טובות לומר
על 'ידיעות אחרונות', ובעיקר על בכיריו, ובראשם נוני מוזס שאני מחבב. זכותם
לראות את הדברים אחרת. בלי לחטוא ביהירות יתר, אני סבור שאילו הייתי במקומם
הייתי עושה את כל המאמצים שעורך ותיק ובעל ניסיון בכל זאת יישאר לרשות העיתון.
הניסיון הזה נרכש על חשבונם, והיה פה להערכתי בזבוז של אפשרות הניצול שלי לעוד
כמה שנים".
- הם היו צריכים להילחם עליך, לטעמך?
"אני אומר, השקעת באדם שנים רבות. הם יכלו לנצל עוד חמש-שבע שנים, אולי עשר,
והם החליטו לוותר על ההשקעה הזו בסופו של דבר".
גלובוס זהב
- למה החלטת לעזוב?
"היתה לי החלטה אישית. עיתון כמו 'פנאי פלוס' לא יכולתי לראות את עצמי עורך
אחרי גיל 50. זה לא נראה טוב. אולי בעיתון בעל אופי אחר זה היה אפשרי. היה
לי רצון לראות עוד דברים בחיים, לשנות קצת מסלול, לגוון, לרענן את עצמי, את
החיים, ול'ידיעות אחרונות' לא היה באותה תקופה מה להציע לי. לא הייתי לוקח
את עריכת '7 ימים' כי זה עוד מאותו דבר. היתה לי חוויה נדירה, ליצור מוצר עיתונאי
שהוא כולו שלי, ללא השפעה מאף אחד. אני לא רואה שום קידום בלערוך מגזין פנימי,
יהיה מצליח ככל שיהיה, בתוך עיתון קיים".
- ואם היו מציעים לך את עריכת "ידיעות אחרונות"?
"זה נראה לי דמיוני. עובדה שבעיתונות רצו החלפת משמרות והעברת שרביט ניצוח
לידי דור צעיר יותר מתוך מחשבה שאולי צריך תפיסות אחרות".
- מה שלא הוכיח את עצמו?
"אני לא אומר שזה לא הוכיח את עצמו. זו מחשבה שאני יכול להבין אצל בעלי בית.
יש רצון אצל בעל בית לדלג מעל דור, לעשות מפנה שנראה בעיניהם דרמטי. אני מבין
את זה. זה עניינם, הם לוקחים סיכון, זה מוצר שלהם. תראי למשל מה קרה במשטרה
עם קראדי".
- גם את מנכ"לות גלובוס גרופ עזבת אחרי שנתיים בלבד. למה בעצם?
"מאז ומתמיד היתה לי משיכה לחיים עצמאיים, והתחלתי להרגיש שאם לא אעשה זאת
עכשיו, זה לא יקרה לעולם. בחיים העצמאיים יש הרבה קשיים והרבה סיכונים, אבל
יש בהם גם חוויה מסוג אחר, ועובדה שהיום כשאני נכנס למשרד עצמאי שלי אני מרגיש
סיפוק שאני יודע שכל מה שקורה שם שייך לי".
- פשוט לא אהבת הנחתות מלמעלה?
"אני חייב לציין שבכל חיי המקצועיים היתה לי עצמאות נפלאה ומעולם לא הרגשתי
איזושהי מגבלה או דברים שלא היו לרוחי. לרוב עבדתי עם אנשים נוחים שסמכו עליי.
עם זאת, הדברים בסופו של דבר לא נשארים שלך. למשל 'פנאי פלוס' לא שלי, ויש
אנשי תקשורת שיצרו דברים עצמאיים שהיו שלהם, כמו אורי אבנרי, עורך 'העולם הזה',
שהיה שלו".
- בתקופתך גלובוס גרופ לא הצליחה לרשום הישגים יוצאי דופן.
"זו היתה תקופה קצרה יחסית. כדי להשפיע על גוף תקשורת באופן מוחץ צריכה להיות
תקופה יותר ארוכה. עם זאת, נעשו כמה דברים מוצלחים. כמו למשל הסרט על ג'וזי
כץ שהצליח והסרט 'מלח הארץ' של האחים ברבש, שלא נחל הצלחה קופתית, אבל מבחינת
עשייה אפשר לרשום אותו בקו זכות. הייתי שותף לדרך חדשה של הפניית הקולנוע לכמה
קומפלקסים, תהליך שנמצא בעיצומו. עם יורם גלובוס עצמו אני שותף לכמה יוזמות
הפקה שמוקדם לחשוף אותן".
- לאן פניה של גלובוס גרופ?
"עובדה מוגמרת היא שהקולנוע הוא בראש ובראשונה סרטים. אם יהיו סרטים טובים,
אז יהיה קולנוע טוב. ושנת 2007 היתה שנה טובה לקולנוע. עם זאת, היו גם שנים
קשות לקולנוע. יורם גלובוס ראוי להערכה רבה על יכולתו לקיים בשוק כל כך קשה
כמו השוק הישראלי חברת קולנוע ראויה לשמה".
- ובכל זאת הוא יכול להשיג יותר?
"הוא היה יכול, אם רק היה רוצה, להישאר בהוליווד, להיות מין חיים סבן, להביא
ארצה כמה הפקות כל שנה ולזכות בתהילת גביר. במקום זה הוא משקיע עשרות מיליוני
דולרים, שספק אם יחזרו אליו אי פעם, בהקמת אולפנים בנווה אילן ובניסיון ליצור
כאן מעין הוליווד מקומית".
- ומה עם החובות?
"כל דיבור שאומר עכשיו יישמע כאמירה יחצ"נית, אבל מה לעשות שאלו הן העובדות.
יורם גלובוס וחברתו מתנהלים בצורה כך כך ג'נטלמנית שלפעמים קשה לי להבין אותה.
בתקופה שבה גורמים מאוד רציניים, שאני לא רוצה לנקוב בשמם, היו חייבים לו מיליוני
שקלים, הוא שמר על כך בסוד ולא חשב לחשוף את זה. לעומת זאת, מידע על קשיים
שלו יצא החוצה והוא יכול היה בקלות לגלגל את האשמה על גורמי שידור שחייבים
לו כספים. אני לא רוצה להזכיר אולפנים אחרים שכשהיו בבעיות של תשלומים מהוט
מיהרו לאיים בהפסקת השידורים". גלאי מתכוון לחדשות המקומיות שאיימו להפסיק
לשדר בגלל חוסר יכולת כספית. "העובדה היא שבסופו של דבר יורם גלובס אינו חייב
לאיש, ומדובר במאות עובדים בתעשייה קשה בישראל. לא כולם זה 'ידיעות אחרונות'".
- אם יקראו לך לתפקיד בעיתונות המודפסת, תלך?
"כמאמר השיר, הכול פתוח, והכול תלוי בסוג ההצעה ובסוג בני האדם שמציעים לך
אותה".
- אני מרגישה שאתה עדיין מקווה בסתר לבך לחזור לעיתונות ובגדול.
"לאו דווקא עיתונות, לעשיית סרטים".
הטוב ינצח
- הגישה היחצ"נית שלך סידרה אותך בחיים?
"אני מעביר לבנותיי ערכים שאני עצמי קיבלתי מהוריי. אני באמת מאמין שהטוב והראייה
החיובית מובילים לניצחון".
- אבל זה גם עלול לעשות אותך חסר חוט שדרה.
"לא אם אתה שוחר טוב. מי שעבד איתי יודע שאני יודע לעמוד על שלי, יש לי ראייה
עצמאית, וגם מסקנות קשות יכולות להיאמר בדרך החיוב. אני לעולם לא מכופף את
דעתי בפני אנשים חזקים ממני כי ברור לי שבסופו של דבר אם דבר זה ייכשל, לא
אוכל לומר 'אבל אמרת לי'".
- תן לי דוגמה.
"כשערכתי ב'לאשה' ולחצו עליי לשנות בעריכה את האופי של המדור 'מלחשים ש...'
הוותיק, סירבתי בתוקף גם כשידעתי שיציירו אותי כשמרן שמפחד לשנות. היו לחצים
גם מתוך המערכת וגם מבחוץ לשנות קווים מסוימים בעיתון, שיהיה יותר בועט, יותר
פרוע, יותר רייטינגי. לא התרגשתי מזה ועמדתי על שלי. וזו היתה עמידה נכונה.
העיתון נכנע בעריכה החדשה ונעשה יותר רייטינגי, ועובדה שבסקרי ה-TGI הוא הגיע
למספר חד ספרתי. אם מגמת הירידה תימשך זה יגיע לנקודת התחלה".
- שמח לאיד?
"חס וחלילה. אני רוצה שדברים שנגעתי בהם בעברי ימשיכו להיות למופת, כמו שבוגר
בית ספר תיכון ירצה שבית הספר שלו יהיה מוערך, וכמו שלוחם רוצה שהחטיבה שלו
תמשיך להינשא בפי כול. לפני שנים רבות ערכתי את עיתון 'אנשים', והיום אני צריך
להזכיר את זה שוב ושוב עם התוספת 'לא 'אנשים' של היום'. אני מעדיף להמשיך להתגאות
במקום שהייתי שייך אליו".
- למה לא לקחת בעצם את מנכ"לות רשות השידור?
"היו שתי הזדמנויות של כניסה לחיי השידור הציבורי. אחת כשדובר על מנכ"לות רשות
השידור והשנייה על יו"ר מועצת הרשות השנייה. בשני המקרים המחמאה שבעצם הפנייה
פיתתה אותי לשלב הראשון של בחינת הדברים, אבל במחשבה יותר קרה ומאופקת, בחשבון
סופי אחרון ומוחץ, הבנתי שזה לא בשבילי".
- למה?
"כי ספק אם הייתי יכול להשפיע כפי שאני רואה את זה בדמיוני. למשל ברשות השידור
כמעט אין סיכוי להשפיע באמת על הנעשה שם, ואני לא בן אלוהים, ותמיד היתה לי
ראייה מציאותית הקשורה לאדמה".
- גורלה של רשות השידור נחרץ?
"אדם צריך להכיר במגבלותיו. אני לא סבור שיכולתי לחולל ברשות השידור את מה
שלא חוללו לפניי. הארגון הזה במתכונתו הנוכחית לא יכול להישאר, וגם אם יישאר
הגסיסה תהיה אטית וכואבת. כשפרשתי אמרתי שאין צורך בעיתון שני חזק במדינה והתכוונתי
ל'מעריב', ותראי מה קורה ב'מעריב' בשנתיים האחרונות - לא טעיתי. רשות השידור
לא תיסגר, אבל תישאר חסרת השפעה".
סיגריות גולף
- נבחרת על ידי משרד ראש הממשלה להיות היחצ"ן של השיקום בצפון. מה זה אומר
בעצם?
"שהמציאות לא באה לידי ביטוי בתקשורת, והתפקיד שלנו לעשות מהפך ולגרום לשינוי
בהתייחסות למשרדי הממשלה. להראות שאכן נעשים דברים ומשאבים מופנים לצפון. הממשלה
השקיעה בתוכנית הצפונית כשלושה מיליארד שקל. הציבור זכאי לדעת מה נעשה בכסף,
בייחוד תושבי הצפון. ואני מקווה שנוכל להוביל את המהפך בחשיבה".
- איך תעשה את זה?
"אנחנו רוצים לבצע כמה פעולות תקשורתיות. יש לנו רעיון להקים מגרש גולף בינלאומי
בצפון, והרעיון הוא למשוך אוכלוסייה חזקה לצפון. גולף גם יכול להביא מינוף
בינלאומי. אנחנו גם חושבים על חבילת הטבות, שמי שקונה נכס במרכז יקבל גם נכס
בצפון במחיר מוזל, וכך אנשים יתחילו לבקר ולהיקשר לצפון ולגלות אותו. פתאום
הם יבינו אילו מקומות יש להם ממש מתחת לאף".
- אתה תפגוש בדרך עיתונאים ציניים.
"אני עדיין מאמין בטוב, ולמרות כל הציניות וקשיות העורף, אני רוצה להאמין שהעובדות
משכנעות גם עיתונאים ציניים, ובסופו של דבר יהיה אפשר להפקיע את הביצורים התקשורתיים.
אני לא מתכוון להתחנף או להתרפס בפני אף אחד. אני מאמין בעבודה מקצועית ועניינית.
אני לא נוהג להתווכח עם עיתונאים. היה, לדוגמה, עיתון שקיבל ממני פרסום בלעדי,
אבל הוא לא נראה ראוי בעיני העורך. אמרתי לעיתונאי, לדעתי אתה עושה טעות מרה,
ולאחר מכן החומר התפרסם בהרחבה באחד מאתרי האינטרנט המובילים. אף אחד לא עושה
לי טובה. אני חושב שיש לי ראייה תקשורתית נכונה. עדיין יש עיתונאים ועורכים
מביני עניין".
- אתה לא מרגיש שגישתך מיושנת, שאבד עליה הכלח?
"זו שאלה קשה שאין לי תשובה עליה. אני עדיין נוכח לראות שרוב החומר שראוי להתפרסם
מתפרסם בסופו של דבר. אני רוצה לקוות שתהיה לי ההזדמנות להוכיח שהראייה התקשורתית
שלי מנצחת".
- מה הדבר הבא לאחר יחצון ענייני המדינה בצפון?
"אני באמת מרגיש צורך למצות את המקום שאני נמצא בו, באסטרטגיה התקשורתית. אמנם
המשרד קיים כבר 30 שנה ומנוהל על ידי אשתי, ציקי, אבל אני רוצה להביא לתחום
דברים נוספים וראייה קצת אחרת. אני חושב שגם בתחום יחסי הציבור אפשר להביא
מקוריות בגישה".
שולי וטכני גלאי ידו בכול. לא תמיד זה נרשם לטובה, כמו בפרשת הדירקטוריות שלו
בחברת אפקון אלקטרו מכניקה, הקשורה לפרשת פלד גבעוני. שופט בית המשפט המחוזי
הרשיע שלושה דירקטורים בחברת אפקון אלקטרו מכניקה, ובהם ויגאל, באי פרסום הדוחות
הכספיים של החברה. על פי עיקרי כתב האישום, השלושה, שכיהנו כדירקטורים בחברה,
היו אחראים לעריכת הדוחות הכספיים. הם השתתפו בישיבת דירקטוריון שעל סדר יומה
אישור הדוחות. במהלך הישיבה, שבה הודיע רואה החשבון של החברה שהדוחות לא הושלמו
משום שטרם נתקבלה חוות דעת משפטית בנושא משיכת כספים בלתי מוסברת לבעלי השליטה,
לא פעלו השלושה כנדרש. במהלך המשפט הודו הנאשמים והורשעו בשל אי פרסום הדוחות
הכספיים של החברה בניגוד לחוק ניירות ערך. גלאי קיבל קנס של 15 אלף שקל ונגזר
עליו לא להיות דירקטור בחברה ציבורית כחמש שנים.
על פרשה זו מגיב גלאי: "כיהנתי כדירקטור במשך כחמישה חודשים. בישיבה הראשונה
שלי בחברה דנו בדו"ח הרבעוני של החברה, שנגע בחלקו לתקופה שכלל לא הייתי דירקטור
בחברה. הישיבה הסתיימה בקביעה שעם קבלת השלמות נדרשות יוגש הדו"ח.
כעבור כחודש נודע לי שהדו"ח לא הוגש. דרשתי כינוס ישיבה מיוחדת של הדירקטוריון
בדחיפות. לאחר עיכובים התכנסה הישיבה המבוקשת. באותה ישיבה ביקרתי את התנהגות
נושאי המשרה בחברה ורואה החשבון של החברה שלא חידדו דברים כבר בישיבה הקודמת.
בסיומה של אותה ישיבה, הישיבה השנייה במהלך כהונתי כדירקטור, הודעתי על התפטרותי
מהחברה. בסופו של דבר, החליטה הפרקליטות להאשים אותי ואת שאר הדירקטורים באחריות
לאי הגשת הדו"ח במועד. נקנסתי בסכום הנמוך ביותר מבין שלושת הדירקטורים, ללא
רישום פלילי וללא קלון.
"הפרשה הזו נמשכה כארבע שנים וחצי והיא לימדה אותי על בזבוז הזמן, המשאבים
והמאמצים המושקעים במטרות שוליות ובנושאים טכניים", אומר גלאי.
תגובת נירית וייס, עורכת "פנאי פלוס":
"אני חוששת שמר גלאי לוקה בחוסר הבנה של התנהלות התקשורת בעידן הנוכחי. 'פנאי
פלוס' הוא מותג חזק ויוקרתי מאי פעם".
כתבות
ני"ע
