סופרמרקט בהכשר הבד"ץ

המגזר חרדי, המעוז האחרון של המכולות הפרטיות והחנוונים, עובר גם הוא לרשתות-שיווק. עפ"י נילסן, "אלף" של שופרסל מובילה עם נתח שוק של 29%, ו"שפע שוק" של הרבוע הכחול אחריה עם 26%. בלי קצבייה, מאפייה ועמדת סלטים, אבל עם הכשר מהודר והמלצה של רבנים - נראה שגם החרדים זונחים את סל השוק לטובת עגלת הסופר

די להתבונן בנתון אחד באשר למכירות של תנובה במגזר החרדי כדי להבין את הפוטנציאל להתפתחות רשתות השיווק בו. מקור 60% ממכירות החברה במגזר הוא במכולות ובמינימרקטים פרטיים ורק 40% ברשתות השיווק.

החרדים עוברים לרשתות

מניתוח פאנל הצרכנים של נילסן עולה, כי 69% מהצרכנים החרדים עורכים את הקניות ברשתות השיווק אלף, שפע שוק, בר כל וזול פה. אם תרצו, עדות נוספת לפריחתן של המכולות, המינימרקטים הפרטיים והשוק הפתוח. בעוד המכולות במגזר הכללי הולכות ונעלמות, במגזר החרדי הן פשוט פורחות.

לפי נילסן, בין דצמבר 2006 למאי 2007, 20% מהאוכלוסייה החרדית ביצעו את קניותיהם במינימרקטים הפרטיים, לעומת 9% בלבד מיתר האוכלוסייה.

לדברי הרב מנחם כרמל, מנכ"ל ובעל רשת השיווק בר כל (מקבוצת ברכת הארץ), בשנים האחרונות ניכרת מגמה הולכת וגוברת של מעבר לקניות ברשתות השיווק.

במגמה הזאת צופים היטב גם בתנובה. "רוב הקניות של המגזר החרדי הן במכולות אבל קיים תהליך מואץ של מעבר לרשתות וצמצום פערים עם המגזר הכללי", אומר מנהל שיווק מגזרים בתנובה, הראל יהודה. אין פלא איפה שאסטרטגיית ההתפתחות של רשתות השיווק הגדולות העתידית, כוללת פתיחת סניפים מואצת במגזר החרדי.

מניתוח קניות של הצרכנים החרדים שערך נילסן עולה, כי רשת אלף (מקבוצת שופרסל) מובילה את השוק החרדי עם נתח כספי של 29%, אחריה שפע שוק (מקבוצת רבוע כחול) עם נתח כספי של 26% ובמקום השלישי ניצבת בר כל עם נתח כספי של 10%. לרשת זול פה, גם היא מקבוצת שופרסל, נתח שוק כספי של 4% בלבד במגזר החרדי.

רשת זול פה פונה אולי לאוכלוסייה החרדית מעצם ההכשר הגבוה של המוצרים שהיא מחזיקה ברשת, אך בפועל אין לה כמעט סניפים בריכוזי אוכלוסיה חרדית. הסיבה לכך היא ההסכם בין שופרסל לשותפיה ברשת אלף, האוסר עליה לפתוח סניפים במגזר החרדי תחת המותג זול פה. ההסכם בין הצדדים אף אוסר עליה לפרסם את המותג זול פה בקרב האוכלוסייה החרדית.

סניפי זול פה הקיימים שם הם למעשה סניפים היסטוריים שקמו טרם ההסכם המדובר. זו כנראה הסיבה שבגללה שופרסל מעוניינת לרכוש את השליטה המלאה ברשת אלף, אופציה המוענקת לה בהסכם בין הצדדים שפרטיו נחשפו לאחרונה ב"גלובס".

בנוסף, בעוד שרשתות אלף ובר כל ידועות כרשתות חרדיות בלבד, הפועלות בריכוזים חרדיים, שפע שוק וזול פה ממותגות כרשתות זולות יותר הזולגות גם לריכוזי אוכלוסייה חילוניים לחלוטין.

מחיר הכשר וזהות

אם אפשר לחפש מאפיין לרכישות של המגזר החרדי הרי שאחד מהם הוא בוודאי זהות עם הרשת או המינימרקט. הפנייה של הקהל החרדי לרשת מזון מונעת אומנם בעיקר מהכשר ומחיר, אבל לא רק. הציבור החרדי יעדיף תמיד רשת שהוא יכול לסמוך עליה. פשוטו כמשמעו. כיצד הוא יודע על מי לסמוך? זה כבר מורכב קצת יותר. רמת ההכשרים והיעדרותם של מוצרים בעלי הכשרים מפוקפקים מהמדף, היא כמובן תנאי הכרחי. לכך אפשר להוסיף את המלצת הרב והמוניטין החרדי הנרכש עם הזמן והידוע לכל.

"הרשת שלנו מוכרת בתור רשת חרדית הנמצאת בבעלות חרדית ויש לדבר הזה משמעות הלכתית וגם זהות של מישהו שרוצה לקנות במקום זהות מסוימת. זה דבר אקוטי במגזר החרדי. שנית, רמת ההכשרים אצלנו שונה וציבור גדול סומך עלינו באופן אישי. כשאנחנו מכניסים מוצר, זה כרטיס הכניסה שלו לכל הרשתות והחנויות במגזר החרדי. זה נותן לנו גם את הכוח מול הספקים וגם את אמון הצרכנים", אומר הרב כרמל.

אגב, רשת בר כל שבבעלותו נקראה בעבר "דגל", ע"ש דגל התורה. "לא רצינו להיות סלקטיביים ולמנוע מציבור את ההרגשה של אי נוחות ברשת שלנו", הוא מסביר את המהלך לשינוי השם.

מאפיין נוסף של הרשתות החרדיות הוא מיעוט יחסי של מעדניות וקצביות בסניפים. "פינות השירות, המעדניות והקצביות אינן תואמות לרווחיות של הרשת ואנחנו משתדלים לתת את השירות הטוב ביותר בלי פינות שירות. אפשר לקנות סלטים במקררים ולא על משקל. בכלל, במגזר החרדי, בתחום הבשר והעוף, המוצרים הקפואים הם המובילים", אומר כרמל.

חרדי

כוח קנייה של 4.8 מיליארד שקל ונאמנות גבוהה במיוחד למותג

כוח הקנייה של החרדים נאמד ב-4.8 מיליארד שקל הנחלקים בין מוצרי מזון (2.6 מיליארד שקל) למוצרי צריכה (2.2 מיליארד שקל).

לפי נילסן, משפחה חרדית עורכת בממוצע 131 פעמים קניות בשנה וסל הקנייה הממוצע עומד על 101 שקלים, בעוד שמשפחה שאינה חרדית, מגיעה לקניות בתדירות נמוכה יותר (118 פעמים בשנה) אך ממוצע סל הקניות שלה גבוה יותר ועומד על 123 שקלים.

סל הקניות של המשפחה החרדית מושפע באופן ישיר מריבוי הנפשות בבית ומגילן הצעיר. לפי הלמ"ס, חציון האוכלוסייה החרדית הוא גיל 14. שני הנתונים הללו מכתיבים סל קניות שונה מהותית. כך למשל, באופן בולט ניתן לראות כי הקטגוריה עם היקף המכר הכספי הגבוה ביותר במגזר החרדי היא קטגוריית החיתולים, כאשר קטגוריית תרכובות המזון לתינוקות היא הקטגוריה השישית בגודלה מבחינה כספית. במגזר הכללי קטגוריות אלה אינן נמצאות בין עשר המובילות.

לפי נילסן, חלב בשקית, שמחירו בפיקוח, הוא המוצר הנמכר ביותר במגזר החרדי, בעוד שבמגזר הכללי ניצב החלב בקרטון - שאינו בפיקוח ויקר ב-25% מהחלב בשקית - בראש רשימת המכר. מאפיין נוסף העולה מניתוח התפלגות המכירות הכספיות הוא הנטייה של המגזר החרדי להוצאה גדולה יותר על טיפוח הבית והפרט ופחות על מזון ומשקאות. מנתוני איחוד התעשיינים עולה, כי האוכלוסייה החרדית מאופיינת בנאמנות גבוהה ליצרנים. סקר שערך האיחוד העלה כי 81% ממשקי הבית החרדים קונים תה וקפה מאותו יצרן. שיעורי נאמנות גבוהים נמצאו גם במזון לתינוקות (80%), מוצרים צמחיים מעובדים (76%) ומוצרי חלב (71%). לעומת זאת, שיעורי הנאמנות בקטגוריות דברי המתיקה, ביסקוויטים, עוגיות וחטיפים נמוכים יחסית ועמדו על שיעור של 30%-41% בלבד.

מגמה נוספת המאפיינת את הקניות במשקי הבית החרדיים היא הנטייה לרכוש יותר מוצרים להכנה בבית מאשר מוצרים מוכנים. בסקר איחוד התעשיינים דיווחו 29% ממשקי הבית החרדים כי הם קונים פחות מוצרים מוכנים, לעומת 20% שציינו כי הם קונים יותר מוצרים מוכנים. המוצרים המוכנים הזוכים לפופולריות הם עוגות, מוצרי מאפה, שניצלים, לחמים וסלטים.

לדברי סמנכ"ל הסחר והתפעול בחברת סנו, מיכאל לובושיץ, האוכלוסייה החרדית מחפשת מותגים אך במחיר זול. "במגזר החרדי יש בממוצע כעשר נפשות במשפחה לעומת כארבע נפשות במשפחה במגזר הכללי, ומה שהציבור החרדי רוצה זה את המותגים אבל באריזות גדולות ובזול", אומר לובושיץ.