הנקראות ביותר

קרב תרנגולים

טקס יומי במעבר הגבול וואגה בין הודו לפקיסטן

שאגה רמה נשמעה ברחבי המתחם כולו. מקורה בגרונו הניחר של חייל הודי גבה קומה, שלראשו כובע מסוגנן שנראה כמו זנב טווס פרוס לראווה. מפקדו הצמיד מיקרופון לפיו הפעור. גם מרחוק ניתן היה לראות את גידי צווארו וצדעי מצחו נמתחים מהמאמץ. מצדו האחר, הפקיסטני, של הגבול, הדהדה שאגה רמה ומתמשכת בתגובה, היא בקעה מלועו של חייל פקיסטני לבוש שחורים וגם לראשו כובע טווסי, בצבע תואם. גם בסמוך לחייל הפקיסטני, כך ניתן היה לראות מרחוק, ניצב מפקד שקירב מיקרופון לפיו.

שאגתו של החייל הפקיסטני נדמה לפני זו שהתגלגלה על אוזניהם של מאות הצופים בצד ההודי והקהל הריע בניצחון. לא, לא מדובר בהצגה, ואם כן, המסך היחיד שיורד כאן הוא מסך הלילה, רגע לאחר שמעבר הגבול וואגה (Wagah) נסגר עד למחרת היום. האירוע התיאטרלי הוא טקס יומי של סגירת מעבר הגבול, היחיד הפתוח באופן שוטף בין הודו לפקיסטן, שתי מדינות שביניהן יריבות רבת שנים. עד 1947 הן היו מאוחדות תחת שלטון הבריטים, מאז העצמאות התפצלו לשתי מדינות.

במרוצת הזמן התפתח הטקס למעמד פומבי, עם חוקים וגינונים יומיים ובנוכחות קהל גדול. כדי לאפשר את השתתפות הקהל הוקמו בראשית שנות האלפיים, משני עברי הגבול, שערים גדולים הנושאים את שמות המדינות, ובראשם מונפים דגליהן. בסמוך לכל אחד מהשערים נבנו מעין תיאטראות גדולים, הפונים זה מול זה, כשבתווך מעבר הגבול, המאפשרים ישיבה נוחה ותצפית על האירוע. הם יכולים לאכלס אלפי בני אדם, ובדרך כלל הם מלאים. בצד הפקיסטני יושבים הגברים בנפרד מהנשים. בעבר ההודי הם יושבים במשותף, ובגדיהם הצבעוניים מתערבבים אלה ואלה.

וואגה הוא כפר קטן, בין הערים לאהור ואמריצאר. ב־1947 הוא נחצה על־ידי קו גבול ברוטלי. לימים הוקם במקום מעבר גבול, ובהדרגה התפתחו בו הטקסים. מדי ערב נוהרים המונים אל המקום, גודשים את התיאטראות וצופים בטקס הקצר הכולל את השאגות ההדדיות. הקהל הפקיסטני מריע "פקיסטן זינזבאד" ("תחי פאקיסטן"), בעוד ההודים קוראים בלהט "ג'יי הינדואסטן", צירוף מילים בעל משמעות זהה, שמתייחס לארצם. רבים בקהל ההודי פותחים בשירה ובריקודים, אך משהם נקראים להשתתק לשם המשך הטקס הם מיד מתיישבים בדממה. השתלהבות מדודה, בגבולות המותר - זהו הסדר שבתוך הבלגן שלעתים כל־כך ניכר בהודו. חיילי משמר הגבול של שתי המדינות נראים כאילו נבחרו בראש ובראשונה לפי גובהם וגמישותם. הם צועדים זה מול זה בהנפת רגליים לשחקים, כל תנועותיהם אומרות ראוותנות תרנגולית. בגבול הם נעצרים בפתאומיות, חוטם מול חוטם, אישון באישון, ואז סבים באחת על עקבותיהם. שירים לאומיים ותפילה איסלאמית המושמעים בקולי קולות נמהלים אלה באלה ומתערבבים בקול תרועת הקהל. שיאו של הטקס בהורדת הדגלים, ההודי והפקיסטני, מהתרנים, תוך תיאום מוחלט בין הצדדים, ואז מקופלים הדגלים בכבוד רב עד ליום המחרת.

yotamj@netvision.net.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות