המזכיר המשכיר

איתן בן-דוד, מזכיר תנועת המושבים, נותן דוגמה אישית: חריגות בנייה בנחלתו, שבה הוא אפילו לא גר, ועשיית רווחים תוך התעלמות מדרישות המינהל. מה הבעיה, הוא תוהה: "אני רוצה לשלם על השימושים החורגים"

בכנס גדול של חקלאים בחודש יוני, שפך איתן בן־דוד, מזכיר תנועת המושבים, אש וגופרית על מצבו הדפוק של המושבניק. הסיבה: זיקת הקניין הרופפת שיש למושבניק בנחלתו. מדובר בבעיה אמיתית - לבעל הנחלה עדיין אין חוזה חכירה הוגן מול מינהל מקרקעי ישראל, ופורמלית הוא במעמד של "בר רשות", דהיינו שוכר שאין לו זכות קניין אמיתית בנחלה.

בן־דוד, איש גדל גוף שאינו סובל הפרעות מצד מתנגדים, הרבה להתבדח באותו כנס על הצימרים במושבים שבמרכז הארץ ועל השימושים האמיתיים שנעשים בהם. הרבה דאחקות וצחוקים נשמעו באולם. רק שבן־דוד הוא לא רק מזכיר תנועת המושבים בארבע השנים האחרונות ויו"ר חברת ק.א.ל: מתברר שהוא מסובך בעבירות בנייה בנחלתו במושב רינתיה, ליד פתח תקווה. במושבים יש אלפי עבירות בנייה, ובאזור המרכז בפרט, אבל מעולם לא הסתבך איש בכיר כל־כך בתנועות ההתיישבות בחריגות כאלה.

כבר לפני חמש שנים הבחינו פקחי המינהל בכמה שינויים בנחלתו של בן־דוד: סככה חקלאית הפכה למחסן שהושכר למשווק משחקים, מחסן אחר הוסב למגורים והושכר, ושני קרוואנים הובאו לנחלה והושכרו למגורים. עם השנים התחלפו השוכרים, והיום פועל בנחלה משרד רואי חשבון מכובד.

אבל בן־דוד עשה דבר נוסף: הוא עזב את נחלתו ואינו מתגורר בבית המיועד לבעל הנחלה. האבות המייסדים בתנועת המושבים סנדלו את צאצאיהם וקיבעו את קדושת הקרקע החקלאית במערכת קשוחה של חקיקה, נהלים וחוזים. נראה שהם ראו את הנולד, וניסו מראש למנוע ספסרות באדמות שעליהן הזיעו.

הפרת חוזה עם המינהל

השכרת בית ומבנים חקלאיים בנחלה עומדת בסתירה לחוק ההתיישבות, הדורש אישור חורג של שר החקלאות - ואישורים כאלה לא ניתנים לעסקות השכרה בנחלה. השכרה כזו עומדת גם בסתירה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1, המגדירה את חובותיו של בעל נחלה - לרבות חובתו להתגורר בנחלה ("לעבדה ולשמרה") - והיא גם מהווה הפרה של חוזה החכירה של בעל הנחלה עם המינהל, שהוא בעל הקרקע.

מי שחורג מהכללים מוצא את עצמו כמעט באופן אוטומטי כמי שעבר עבירת בנייה ללא היתר ו/או שימוש חורג ללא היתר. אם המינהל אינו מסכים לבנייה מסוימת או לשימוש מסוים, אי־אפשר לקבל מוועדות התכנון היתר בנייה או היתר לשימוש חורג. הבעיה של בן־דוד כפולה אפוא - גם עם המינהל וגם עם ועדות התכנון.

ההתראה הראשונה ניתנה לו ביוני 2003: הפסק את השימושים החורגים ופנה את הקרוואנים. בן־דוד ניסה להסדיר את השימושים החורגים בוועדה המקומית "לודים", אך נדרש להמציא אישור והסכמה של מינהל מקרקעי ישראל. המינהל אינו יכול לספק הסכמה כזו, בוודאי לא למי שמצוי בהפרת חוזה וכללים.

בסוף 2004 ביקש בן־דוד מהמינהל אישור עקרוני להסכמה להסדרת השימוש החורג בנחלתו. בתגובה דרש המינהל להפסיק את עסקי ההשכרה בנחלה, לפנות את הקרוואנים, ולהחזיר לקדמותו את המחסן שהוסב למגורים, אחרת תוגש תביעה.

אלא שבן־דוד המשיך בשימושים החורגים, והמינהל לא פתח נגדו בהליכים משפטיים. ב־2006 עזב בן־דוד את ביתו והשכיר אותו, כשהוא קובע עובדה: המושבניק מספר 1 אינו מתגורר בנחלתו. ביוני האחרון הודיע המינהל לבן־דוד כי חובתו להתגורר בנחלה וכי עליו להפסיק את כל ההשכרות בה. כמו כן הוא נדרש להרוס את הבנייה הבלתי חוקית. בקשתו של בן־דוד להסדרת החריגות נדחתה, והמינהל הודיע לו על פתיחת צעדים משפטיים.

משפחת בן־דוד פנתה לאחרונה למינהל וביקשה לקבל אישור להתגורר מחוץ לנחלה, עד שתבנה בה בית נוסף, וכמו כן ביקשה לקבל שמאות בגין "פעילות לא חקלאית" לשימושים שנעשו ונעשים בנחלה למשרדים, לאחסנה ולצימרים. האופן שבו יפעלו ועדות התכנון והמינהל הוא מבחן מעניין.

"זה יותר פוליטי ממהותי"

בן־דוד מסר בתגובה: "זה אחד הפרדוקסים הכי גדולים שיש. יש לי שני קרוואנים שהוצבו באישור על־פי תקנת אריק שרון, שבזמנו אישר להקים יחידות דיור לעולים החדשים. ביקשתי לפני שלוש וחצי שנים להפוך את זה לשימושים חורגים באישור ובתשלום, והגשתי תוכניות למינהל. אמרתי, אני רוצה לשלם לכם כסף על מנת לעשות את השימושים החורגים האלה. שלוש וחצי שנים לא קיבלתי תשובה. כתבתי תזכורות ותזכורות ותזכורות, ואחרי שלוש וחצי שנים כבר התייאשתי.

"החלטתי גם שאני רוצה להקים בית שני בנחלה, והגשתי תוכניות אחרות. בתוכניות האלה שני הקרוואנים מיועדים להריסה. כל התוכניות האלה התעכבו - והמינהל אישר לי אותן - בגלל פסק דין לטובתי בעניין היטל השבחה. אחרי שקיבלתי את פסק הדין לפני מספר חודשים פונה אליי המינהל, על הבקשה שהגשתי לפני שלוש וחצי שנים, ואומר לי שיש לי שימושים חורגים במשק ושאני לא מתגורר בנחלה.

"אני חייב להגיד שזה נראה לי יותר מפרדוקס: קודם כול, אני מתגורר במושב. במושב יש לי שני בתים, ואני גר בבית השני, במרחק של בערך חמישים מטר מהנחלה, והמשק החקלאי מעובד על ידי באופן מלא. כל המשק מעובד. נכון שיש שם שימושים חורגים של המגורון ושישנו המשרד של שלושים מטרים, ואני הגשתי בקשות לאשר אותם, אבל אני לא מקבל תשובות. להפוך את זה לחריגים ולשימושים חורגים רבים וכן הלאה, בסדר, מה לעשות? זו מדינת ישראל. זה נראה לי יותר פוליטי מאשר מהותי.

"בכל שיחה עם ראש המינהל אמרתי לו, הרי זו הבעיה שיש לכל המושבניקים. הרי למה כל העסקים האלה? יש אנשים שאין להם סיכוי להלבין את העסק, משום שהוא חורג במיקום ובמידות. אבל אני מדבר רק על מאה מטר של שימושים חורגים, וכל המבנים הם בהיתר. אני רוצה לשלם כסף על השימושים החורגים, זה כל הסיפור". ¿

lichtman@globes.co.il