נוחי דנקנר: "בסוף זו מדינה קטנה. כמה סטארים ניהוליים יכולים להיות פה?"

שנה שלמה לקח לנוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי , למצוא מנכ"ל שיחליף את אביגדור קפלן בתפקיד מנכ"ל כלל ביטוח . למעשה, לולא היה שי טלמון, מספר שתיים בבנק הפועלים, מציע עצמו לתפקיד, ספק אם היה נמצא עד היום מנכ"ל שייכנס לנעליו של קפלן. חודשים ארוכים חיפש דודי ויסמן אחר מנכ"ל שיחליף את גיל אונגר ברשת הרבוע הכחול . ויסמן הזמין אל ביתו את גיורא בר-דעה, המנכ"ל הפורש של שטראוס, והציע לו את התפקיד. אחר כך השניים נפגשו שוב, אבל בר-דעה סירב, וויסמן נאלץ להסתפק בזאב קלימי מחברת טרה הקטנה יותר. תקופה ממושכת ומורטת עצבים עברה גם על בעלי המניות בבזק, שבוששו למצוא מחליף ליעקב גלברד. לבסוף נבחר שלמה רודב. גם הוא אינו מנכ"ל מקצועי שכיר, אלא בעלים של חברה אחרת.

הדוגמאות הללו, ורבות אחרות, מתארות תמונת מצב לא פשוטה הניצבת בפני בעלי החברות הגדולות בארץ - קצב התפתחות החברות וקצב התפתחותו של המשק אינם עומדים בקנה אחד עם צמיחת שדרת הניהול הבכירה כאן. למעשה, בעלי המניות נעשים תלויים במספר מצומצם מאוד של מנכ"לים שנודדים מחברה לחברה, ומותירים אחריהם לעתים קרובות אדמה חרוכה בדמות היעדר יורש ראוי. עד כדי כך זועק המחסור במנכ"לים לחברות הגדולות בארץ, שאברהם ביגר, יו"ר שופרסל, שכבר מזמן אינו עוסק בניהול פעיל, החליט להתמנות בעצמו, מחוסר ברירה, למנכ"ל מכתשים אגן, לאחר עזיבתו של שלמה ינאי לטובת טבע. פשוט לא היה מועמד ראוי אחר.

"עכשיו, כשאת מתייחסת לזה כאל תופעה, אני חושב שזה נכון", אומר ביגר. "אני חושב שאני הראשון זה הרבה שנים שהוא גם יו"ר פעיל וגם מנכ"ל יחד. הסתכלתי סביב כדי למצוא מנכ"ל, ולא מצאתי מישהו שיכול לעשות את זה".

נוחי דנקנר, שדבריו המלאים על סוגיית משבר הניהול יתפרסמו מחר (ה') במגזין "G", אומר כי "בסוף זו מדינה קטנה, כמה סטארים ניהוליים יכולים להיות פה?".

"חד-משמעית, ישנו מחסור של מנהלים טובים במשק", קובע מאיר שמיר, בעלי מבטח שמיר. "זו המציאות, יש היום יותר חברות שהגיעו לשלב שבו מנהל טוב או מנהל לא טוב, זה פקק. פעם היו טבע, תדיראן ועוד כמה - זה הכול. היום במדינה יש עשרות חברות רציניות, חלקן מובילות שוק בעולם. חברות כאלה צריכות מנהל מסוג אחר. הן צריכות מנהל עם הבנה של הקטע הבינלאומי, עם יכולת לנהל אלפיים איש ומעלה. משהו קרה פה במשק, לטובה, אבל כשמגיעים ליפן, לאנגליה ולארה"ב רואים שחלק מהתרבות זה לפתח מנהלים. בישראל, הקטע של הניהול לא מצליח להדביק את קצב ההתפתחות של החברות".

זהבית יוסף-כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל, שהתנסתה בשנה החולפת בסוגיית איתור מנכ"ל חדש הן לבזק והן לתנובה, מסכימה כי "קצב פיתוח המנהלים בשוק הישראלי לא מספק. אנחנו לא עושים מספיק כדי להכשיר את הדור הבא. למה? מפני שאנחנו חושבים על מחר בבוקר, על השבוע הבא, על הרבעון הבא. לא ממוקדים בטווח הארוך". לדבריה, "יש לנו מנהלים מדהימים, הבעיה היא שלא מפתחים אותם מספיק. בעולם, כל הנושא הזה הרבה יותר מובנה. בארץ בעלי המניות יותר מדי סומכים על זה שכשיצטרכו כבר ימצאו מישהו מבחוץ. הם אומרים, 'זה יבוא', 'אני מכיר', 'יש מספיק'. זה לא נכון".

נראה כי הבעיה המרכזית שמעכבת את התפתחותה של שדרת ניהול בכירה חדשה נעוצה באגו של דור המנכ"לים הנוכחי. מנכ"לים בכירים מסבירים כי מרגע שמסומן יורש, מתחילה חשדנות כלפיו מצד המנכ"ל המכהן. מכאן, שקשה מאוד למצוא מנכ"ל שמטפח ברצינות וביסודיות את מי שמיועד להחליפו, מה שכמובן בא על חשבון האינטרס של הארגון. "המנכ"לים אוהבים לשמור את הקלפים אצלם בידיים. הם לא מפתחים יורשים", מעיד בעלי אחת הקבוצות הגדולות במשק על מנהליו.