נדחתה תביעת זאב צוקר לקבל מחצית משוויה של רשת האופנה "קרייזי ליין"

לפי כתב התביעה, בראשית 1985 הסכימו צוקר וגיורא לוין לייסד חברה פרטית בשם אינקומר ולנהל במסגרתה עסק משותף. ביהמ"ש דחה את תביעתו של צוקר להירשם כבעל 50% ממניות החברה, ואולם קבע כי הוא יוכל להגיש תביעת פיצויים. בעקבות כך הגיש צוקר ב-1999 תביעה נגד הזוג לוין לקבלת מחצית משוויה של אינקומר ומחצית משוויה של קרייזי ליין, שפעילות עסקי האופנה שלה היתה במסגרת אינקומר עד דצמבר 1990 - אז מכרה אינקומר את עסקי האופנה שלה לקרייזי ליין.

צוקר טען כי עסקי האופנה היו שייכים לאינקומר, בשעה שהוא היה זכאי למחצית ממניותיה, וכי נכסים אלה נמכרו לקרייזי ליין בשווי נמוך שאינו משקף את שוויין האמיתי. לדבריו, הנתבעים הבריחו את עסקי האופנה מאינקומר לקרייזי ליין, ולכן הוא זכאי גם למחצית משוויה של קרייזי ליין.

הנתבעים טענו כי צוקר לא זכאי לחלק כלשהו בעסקי האופנה. לטענתם, השקעתו בחברה היתה מינימלית והושבה לו כבר. הם ציינו כי סיכנו את רכושם והשקיעו מכספם לשם הצלחת ומימון פעילות עסקי האופנה מתחילת דרכה ולאורך השנים, ללא כל מעורבות או סיוע של צוקר.

השופט מגן אלטוביה קבע כי דרישתו של צוקר לקבלת מחצית משווי אינקומר וקרייזי ליין מהווה עמידה על זכות שלא בתום לב. לדבריו, כספיו של צוקר וכספי אינקומר לא שימשו את עסקי האופנה אלא ערבויות שהעמידו בני הזוג לוין.

השופט ציין כי בני הזוג נטלו על עצמם סיכון כלכלי, שצוקר לא התכוון לו במועד כריתת ההסכם, ואף השקיעו הון אנושי בהפעלת המיזם. עוד נקבע כי לזוג לוין לא הייתה כל כוונה להפוך את צוקר לשותפם בעסקי האופנה.

"הרושם המצטבר הוא כי הצלחת רשת קרייזי ליין היא זו שמניעה את גלגלי תביעה זו ואלמלא כך ספק אם היתה באה אל העולם", קבע השופט. עם זאת, פסק השופט כי צוקר זכאי לפיצוי של 130 אלף שקל כהחזר השקעתו בחברת אינקומר וכפיצוי בגין חלקו בחברה, המהווה ויתור על זכויותיו מכוח ההסכם שבינו לבין הזוג לוין. (ת.א. 1843/99).