בית משפט השלום בת"א חייב את דוד ברנד, רואה החשבון של חברת גיל אלגם סוכנויות, לשלם לה פיצוי בסך כ-200 אלף שקל בשל ייעוץ רשלני במיסוי.
אלגם רוכשת טובין בחו"ל ומוכרת שם לישראלים על-מנת שייבאו אותם לארץ. באמצעות עוה"ד אורן הירש וגיא לוטם טענה, כי ברנד העניק לה ייעוץ עסקי הנוגע למיסוי, וטעה בסיווג העסקאות ככאלה החייבות במע"מ בשיעור אפס, בעוד שלפי חוק מע"מ הן מוגדרות כעסקאות הפטורות ממע"מ. בהתאם, הוא הנחה אותה לנכות את מס התשומות ואף התרשל בדיווח לרשויות מע"מ.
מע"מ הוציאה לחברה שומה לפי מיטב השפיטה, בה חויבה במס בסך כ-313 אלף שקל כולל קנסות וריבית, אולם אחרי מו"מ בסיוע עו"ד ד"ר משה דרוקר, מומחה בתחום המסים, הופחת הסכום במסגרת הסדר ל-157 אלף שקל. להוצאות החברה הצטרפו כ-30 אלף שקל שכ"ט של דרוקר.
ברנד טען, באמצעות עוה"ד גילוני עמיהוד וזאב מאי, כי הייעוץ שנתן היה טכני במהותו: הוא העניק רק שירותי ביקורת ספרים והנהלת חשבונות, וטיפולו היה בדיעבד. לטענתו, הוא מעולם לא התערב בצד הכלכלי, העסקי או המיסויי, ומעולם לא נדרש לתת או נתן ייעוץ כזה ואף לא קיבל שכר בגינו.
השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי ברנד עצמו העיד שתפקידו כולל מתן ייעוץ כיצד לפעול מול רשויות המס, אילו מסמכים יש להגיש להן ומה החובות כלפיהן. הוא אף סיפר שאם הוא מזהה בעיית מיסוי, הוא מתריע עליה בפני הלקוח. "הנתבע הודה בעדותו בטעות שעשה בסיווג העסקאות, ובעצם בהפרתה של חובת הזהירות הקונקרטית. כן העיד שהבעיה נוצרה עקב הטעות שלו", ציינה.
הקשר הסיבתי מתקיים, לדבריה, בכך שברנד הודה ש"אילו היתה התובעת פועלת אז כפי שהיא פועלת כיום, 'לא היינו כאן היום'". השופטת חייבה אותו לשלם את סכום שומת הפשרה, וציינה שאין לדרוש מהחברה לנהל הליכים משפטיים עד תומם רק כדי להפיס את דעתו.
כן הוא חוייב בתשלום השכ"ט של עו"ד דרוקר, למרות שאולי בעתיד תוכל החברה לקזזו כהוצאה מוכרת. ברנד, המשמש גם כיום כרו"ח החברה, גם חויב בהוצאות המשפט בסך כ-40 אלף שקל. (ת.א. 24051/05).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
