שיבולת בשדה הטייט מודרן

במוזיאון טייט מודרן לאמנות עכשווית בלונדון מוצג מזה כחודשיים המיצב המרתק "שיבולת". האמנית הקולומביאנית דוריס סלסדו חרצה סדק עמוק ברצפה לאורך כל אולם הכניסה של המוזיאון, והצליחה לבטא מגוון רחב לאין שיעור של רעיונות ואמירות, במחווה מינימליסטית אחת. מינימליסטית, כיוון שאולם הטורבינה רחב הידיים, שגובהו הפנימי כגובה שש קומות, נראה עד עכשיו כ"מזמין" אמצעי ביטוי מונומנטליים הממלאים את העין. סלסדו מסבה את המבט אל עבר הרצפה ולמטה מזה, משהו שאיננו מורגלים בו במיוחד בשדה האמנות.

מאחורי השם העברי למהדרין "שיבולת" מסתתר מושג בלשני בינלאומי, שמתייחס ל"מבחן שייכות" של בני אדם לקבוצות אוכלוסייה שונות, מי in ומי out, ובהקצנה - בדלנות וגזענות. המילה האנגלית shibboleth לקוחה היישר מסיפור היריבות התנ"כי בין בני אפרים ליושבי הגלעד, ומבחן ה"שיבולת/סיבולת" שנועד להבחין ביניהם (מלשונם של בני אפרים נעדר הצליל ש' - עובדה שעלתה להם בחייהם בסיפור הקדום).

בעוד כותרת המיצב של סלסדו מתייחסת לגזענות האנושית, הרי שהביטוי הפיזי שלה נראה כחתך או כפצע פעור ברצפת הבטון, ומתייחס לשאלות של תרבות: מה מותר ומה אסור לעשות בהיכלות תרבות ואמנות? האם מותר לפגוע בארכיטקטורה ובמבנה עצמו? האם זה מערער את יסודותיו או אולי את עקרונותיו?

הסדק מזכיר גם בעיות אחרות שעומדות על סדר היום הכלל אנושי. הוא יכול להזכיר תוצאה של רעידת אדמה או התבקעות קרחונים, רמז לתהליכים גיאולוגיים של היפרדות יבשות, התחממות גלובלית, אסונות טבע המגמדים את האדם והתערערות סדרי עולם.

"אולם הטורבינה" שבו מוצגת העבודה פתוח חינם לביקור הקהל (בניגוד לשאר התערוכות במקום, שהכניסה אליהן כרוכה בתשלום). את התערוכות באולם הענק והגבוה מארחת חברת יוניליבר, שנהנית מהחסות על סדרת עבודות שמצליחות להפתיע ולחדש בכל פעם.

שמו של האולם הוא מזכרת מהעבר. זהו האולם שבו שכנה הטורבינה הענקית של תחנת הכוח ההיסטורית על התמזה, שהפכה בתחילת המאה לבניין המוזיאון. בעוד שהקומות ההיקפיות שמעליה טופלו והותאמו למטרתן החדשה, הוחלט להשאיר את אולם הטורבינה ריק ופנוי, ולהציב בו מיצבים מתחלפים.

גודלו העצום שימש מגרש משחקים של ממש לאמנים - לואיז בורז'ואה הציבה בו אחד מעכבישי הברזל הגבוהים ומרובי הרגליים שלה, ולצדו מגדלי תצפית; אניש קפור יצר בה אפרכסת ענקית שנראתה כאיבר חי ומסקרן של איזו חיה פרהיסטורית; בשנה שעברה הייתה זו מגלשת הענק של קרסטן הולר, שעסקה בחיי שעשועים ומשחק, לשמחת המבקרים במקום.

המיצב של סלסדו הוא השמיני בסדרת יוניליבר, ואף הוא מצליח לחדש וליצור עניין, בזכות המינימליזם הקיצוני שלו. סלסדו הצליחה ליצור "אין" ולנצל את גודלו של החלל כהד לחסר שיצרה. במקום לבנות בו היא פגעה במבנה, וכאילו גילתה ממד רביעי במרחב התלת ממדי המקובל.

המיצב, שיעמוד במקום עד אפריל 2008, מושך מבקרים רבים ותשומת לב מגוונת. באחרונה התפרסמו מספר מקרים שבהם מעדו מבקרים במוזיאון ונפצעו (קלות) - אם בשל הצפיפות או הסקרנות, או משום שפסעו על הקרקע שנפערה. הממונה על הבטיחות במוזיאון נתן את דעתו על הבעייתיות של המיצב עוד טרם פתיחתו לקהל, אך בינתיים החליט המוזיאון שלא לפגוע ביצירה על ידי גידור או כיסוי שלה, אלא לווסת את זרם המבקרים במקום. לידיעת הנוסעים.

"שיבולת", דוריס סלסדו, טייט מודרן, לונדון. הכניסה למיצב חינם. בקומה השלישית במוזיאון מוצגת תערוכת עבודות של סלסדו.