מדוע נחשבת השופטת דרורה פלפל לאבירת התובעים הייצוגיים?

מאולמה של סגנית-נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ד"ר דרורה פלפל, לא בוקעים קולות רמים או התפרצויות, ועורכי-דין לא מנהלים ויכוחים קולניים עם קולגות המייצגים את הצד השני, או עם השופטת. ההסבר לכך אינו טמון בעובדה שבימים אלה השופטת פלפל מצויה בשנת שבתון ואינה שומעת דיונים, אלא באופיה ובכריזמה של השופטת הוותיקה, שנכנסת לאולם הדיונים מוכנה כדבעי ושולטת בתיקים ביד רמה.

עורכי-דין המופיעים בפני פלפל פוחדים ממנה. הם מתארים אותה כ"אמיצה", "חזקה", "עקשנית" אך גם כ"קפריזית", ולא מעיזים לזלזל בה או להגיע לאולמה לא מוכנים. אבל מי שבאמת חוששים להתייצב בפניה הם גופים ממסדיים שפגעו וחטאו ביחסם ל"אזרח הקטן". אלה חוטפים ממנה מקלחת קרה. פלפל מטיחה, כשצריך, קיתונות של ביקורת על הרשויות, לא חוששת לבטל קביעות שרירותיות שלהן, ואינה מהססת לחייב אותן בהוצאות גבוהות למען "יראו וייראו".

"לא ייתכן שאזרח שנזקק לרשות, ימצא מולו דלת נעולה, אוזן ערלה וחלון אטום", כתבה פלפל בהחלטה שנתנה לאחרונה, במסגרתה חייבה את המדינה לשלם הוצאות משפט ריאליות לאדם שהגיש עתירה נגד המדינה, על אף שהמדינה הודיעה כי תעניק לו את כל הסעדים שביקש בעתירתו. העותר, שהוציא סכום כסף נכבד לצורך ניהול המשפט, לרבות שכר-טרחת עורך-דין בסך 35,000 שקל, בעקבות התעלמותה של המדינה מפניותיו, ביקש מפלפל כי תחייב את המדינה לשפות אותו על הוצאותיו. בהחלטה קצרצרה ועניינית הבהירה פלפל למדינה כי התנהגות הרשות אינה מתקבלת על הדעת. "לא ייתכן שרק עתירה מנהלית תגרום לרשות למלא את חובתה הפשוטה להתייחס לאזרח" כתבה.

"דרורה תום לב"

במשך 14 שנותיה כשופטת מחוזית שזרה פלפל כחוט השני במרבית פסיקותיה עיקרון אחד, פשוט לכאורה, ששופטים רבים התקשו ליישמו במשך שנים: עקרון תום הלב. "הרומן" שלה עם "חובת תום הלב" החל זמן רב לפני שמונתה לשופטת, כאשר עמלה על עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת "בילופלד" בגרמניה, באמצע שנות ה-70.

מראשית דרכה השיפוטית לא הניחה פלפל לאף רשות, גוף פיננסי או גוף צרכני, להתחמק מחובת תום הלב החלה עליהם. במסדרונות בית המשפט כינו אותה חבריה לכס השיפוט "דרורה תום לב", ושמה כשופטת בעלת חוש צדק מפותח, המגינה על זכויות הציבור הנפגע מהממסד, הלך לפניה.

"במקרה שלה חובת תום הלב המוגברת לא נשארת בגדר רטוריקה או מליצה יפה שאפשר לעטר בה את פסק-הדין", אומר עו"ד אילן בומבך, המתמחה במשפט מנהלי. "היא לא מהססת לדרוש מהרשויות לקיים את חובות תום הלב וההגינות המוגברות. אם הרשויות גרמו עוול לאזרח, היא דואגת שהן ישפו ויפצו אותו באופן ריאלי על הנזקים ועל ההוצאות שנגרמו לו, גם כדי לתקן את העוול וגם כדי להראות לרשויות שלא יהיה כדאי לנהוג כך בפעם הבאה".

אפשר לקרוא לזה "חובת תום לב" ואפשר גם לקרוא לילד בשמו: פלפל מגלה אנטי-ממסדיות מובהקת וניצבת לצידם של השופטים הבודדים שאינם חוששים להתעמת ולתקוף את מחדלי הרשויות ו"למרוד" בקיבעון השיפוטי, שלפיו הממסד כמעט תמיד צודק.

חולדאי בקו האש

פלפל לא אוהבת שרירות לב של גופים גדולים, בעיקר לא של רשויות, והיא מביעה את עמדתה הנחרצת על-ידי פסיקת הוצאות גבוהות והוצאות לדוגמה לטובת ה"אזרח הקטן" שבו התעמרו הרשויות. מטבע הדברים, העירייה שנמצאת הכי קרוב ל"קו האש" של פלפל היא עיריית תל-אביב.

משך השנים הוציאה פלפל פסקי-דין רבים המחייבים את עיריית תל-אביב לפצות את תושבי העיר על עוגמות נפש שנגרמו להם, לשפות אותם על ההוצאות שהוציאו במסגרת ההליכים המשפטיים ולשלם קנסות גבוהים על ביזיון בית המשפט. בכל מקרה, גם כשלא הטילה חיוב כספי על העירייה, לא חסכה פלפל שבטה מהעירייה.

לא ברור מתי בדיוק החלה ה"יריבות" של פלפל עם עיריית ת"א, אך נראה כי השופטת מנצלת כל הזדמנות להשתלח בנציגיה. כך לדוגמא, הצליחה לעצבן את נציגי העירייה כאשר מתחה ביקורת חריפה על כך שהעירייה לא ביצעה צו הריסה שהוציא בית המשפט לעניינים מקומיים, על אף שדחתה את העתירה נגדה עקב חוסר סמכות.

"הכיצד רוצה הרשות להרתיע אנשים בתחומה שלא לבנות בנייה בלתי חוקית, אם המסר הברור והנוקב שעולה מהתנהגות פסולה זו של הרשות היא שכל דאלים גבר, שניתן 'לעצור' פסקי-דין פליליים ע"י שכנוע הרשות מטעמים של רחמנות, ושפקידי הרשות הם בעצם הערכאה מעל פסקי הדין של בית המשפט", "עקצה" פלפל בהחלטתה.

פלפל אמנם "ויתרה" לעירייה ולא פסקה נגדה הוצאות לטובת העותרים, אך במקרים אחרים הייתה פחות סלחנית כלפי התנהלותה הקלוקלת של העירייה, והשיתה עליה הוצאות גבוהות, ולעיתים גבוהות מאוד.

במספר החלטות שנתנה נגד עיריית ת"א ב-2004 היא חייבה אותה בתשלום קנס של 250 אלף שקל, ואת ראש העיר, רון חולדאי, באופן אישי, בקנס של 25 אלף שקל, בגין הפרת צו בית המשפט. הצו חייב את העירייה להקצות מבנה תקין לשיכון תלמידים הלומדים במסגרת עמותת "שער שמשון" בתוך מבנים שנגדם הוציאה העירייה צו הריסה מנהלי. פלפל קבעה, כי העירייה וחולדאי ישאו במלוא גובה הקנס בגין כל שבוע של הפרת הצו. בעירייה התקוממו וערערו, אך בית המשפט העליון לא עיכב את ביצוע קנס העתק.

מאבק בעיריית תל-אביב

פלפל עשתה לחולדאי חיים קשים, אך מקורביה מבהירים כי "מניעיה כשרים" ואין לה עניין אישי. בעירייה לא כל-כך בטוחים בכך. בשנת 2005 ניהלה פלפל מאבק אישי מול העירייה, כתושבת העיר ולא בכובע השופטת, לאחר שזו ניתקה את המים בביתה בשל חוב שלא שולם. במכתבים ששיגרה פלפל בזמנו לראש העירייה, חולדאי, הביעה מורת רוח מהתנהלות העירייה בעניינה, ומכך שבנוסף לניתוק המים ללא הודעה מוקדמת, נדרשה לשלם גם 104 שקל כאגרה בגין הניתוק והחיבור מחדש.

בשנה האחרונה הטיחו נציגי העירייה ביקורת חריפה נגד פלפל, לאחר שנעתרה לבקשת הסופר חגי טיומקין להגיש תובענה ייצוגית נגד העירייה בגין דרישתה לתשלום הוצאות אכיפה (אגרות) על חובות ארנונה, מים ודוחות חניה. עם מתן ההחלטה נעמדו נציגי העירייה על רגליהם האחוריות, וטענו כי מן הראוי שפלפל תפסול את עצמה מלדון בתיק. חלקם אף רמזו כי השופטת מנצלת את מעמדה לנקמה אישית נגד העירייה. פלפל לא התרגשה מהטענות וקבעה דיון מקדמי בתיק.

מקורביה של פלפל מודים, כי ייתכן שיש קשר בין גישתה המחמירה כלפי העירייה ובין הניסיון האישי המר שהיה לה, אך לדבריהם ניסיון זה רק חידד את חוש הצדק המפותח ממילא שלה ואת התייצבותה הנחרצת לצד האזרח הקטן. היא פשוט מבינה מה עובר עליו.

"זה לא שהיא דואגת לאזרחי תל-אביב. הרי איש לא בחר בה כמייצג", אומר גורם שיפוטי בכיר. "היא מתגוררת בעיר ונתקלת בחייה הפרטיים בסיטואציות שמוכיחות לה עד כמה התנהלות העירייה לא תקינה. בגלל שהיא עקשנית מתעוררות 'בעיות'. יכולים לדרוש ממנה תשלום חוב בסך 200 שקל, והיא תריב איתם עד שתוכיח שהיא לא חייבת לשלמו. כמעט כל אחד מאיתנו יעדיף לשלם לעירייה את החוב - רפורט לדוגמה, אפילו שזו לא המכונית שלו - כי אין לו כוח וזמן להוכיח ש'אין לו אחות'. אבל היא אשת עקרונות, שלא מוותרת ולא נרתעת".

פרו תובעים ייצוגיים

"האזרח הקטן" יכול להיות די רגוע כשפלפל לצידו. גישתה האנטי-ממסדית והפרו-צרכנית באה לידי ביטוי במגוון רחב של תחומים ופסקי-דין. בפסיקותיה נגד בנקים הביעה לא אחת אי-שביעות רצון מהתנהלותם הדורסנית של הבנקים כלפי לקוחותיהם ("היא נוהגת להגן על האזרח מתביעות בנקים", אומר מקורב לפלפל) וגם בפסקי-הדין שנתנה בתחום חופש המידע הפגינה התחשבות אנושית במתדיינים בפניה.

באחד מתיקיה, בעניינו של השבוי לשעבר אלחנן טננבוים, דחתה פלפל את עתירת העיתון "מעריב" לחשוף את פרטי ההסכם בין המדינה לטננבוים. היא גילתה כלפי האיש השנוי במחלוקת יחס אנושי יוצא דופן, כאשר קבעה כי בית המשפט אינו צריך "לספק את יצר המציצנות הרחב של הציבור".

עם זאת, גורם שיפוטי המקורב לפלפל אומר כי "כמדיניות, היא נוטה דווקא לממש את זכות האזרח לחופש המידע".

בקרב עורכי-דין המופיעים בפניה נחשבת פלפל גם ל"אבירת התובעים הייצוגיים", שנזעקת לגונן על "האזרח הקטן" העומד חסר אונים מול תאגידי ענק מסחריים. מקטלוג בן אלפי עמודים על תובענות ייצוגיות, שפרסם עו"ד מיקי קידר ב-2004 עלה, כי באותה תקופה הייתה פלפל השופטת הכי פרו תובעים ייצוגיים בארץ.

ואולם, לדברי עו"ד יצחק אבירם, המתמחה בתחום התובענות הייצוגיות, "כשבודקים את הנתון הזה לעומק מגלים שיש לה קצב אישורים של אחד לשנה". אך גם הוא מסכים כי מדובר בשופטת חריגה. "יחסית לעשרות הבקשות שמונחות בפניה זה לא הופך אותה למאשרת תביעות סדרתית, אך יחסית לשאר השופטים היא חריגה".

לפלפל אין את 'הפחד הממסדי הגדול' שמלווה שופטים אחרים הדנים בתובענות ייצוגיות. "היא לא מייחסת חשיבות לסכומים העצומים הנתבעים ולעובדה כי הם עשויים למוטט את הגוף הצרכני, אלא בוחנת את לב העניין. בתי משפט מחוזיים הם כמו בג"ץ לזכויות אזרח. הם היחידים ששומרים על זכויות הצרכן. פלפל רואה את הבעיה של האזרח הקטן מול המערכת, ולכן היא נחשבת למובילה בהגנה עליו מול הרשויות".

עורכי-דין רבים מסכימים כי אם היו צריכים להמר על שופט שבו תידון בקשתם לאישור תובענה ייצוגית, היו בוחרים בפלפל, ללא מתחרים! אך למרות השם שרכשה כמאשרת תביעות ייצוגיות, פלפל כלל לא צפויה, ולא כל "אזרח קטן" יצא מחויך מאולמה. היא אינה אוהבת כשמבזבזים את זמנו של בית המשפט ולא מהססת להטיל הוצאות גבוהות על תובעים ייצוגיים שמגישים תביעות חסרות בסיס לגישתה.

עו"ד אבירם: "היום היא מחייבת תובעים ייצוגיים בהוצאות בסך 40,000-50,000 אלף שקל, כשהיא דוחה את תביעתם. בעבר היא נהגה לחייב בהוצאות בסך 10,000-15,000 שקל". פלפל הקפיצה את גובה ההוצאות ב-200% תוך שנתיים ואותתה, גם לאלה ש"מהמרים" עליה, שלא כדאי להגיע לאולמה עם תקוות ומשאלות ובלי עובדות שמצדיקות הגשת תביעה.

הגם שפלפל לא עושה לעורכי-דין חיים קלים, ואינה נחשבת לשופטת "חברית" ("היא לא כל-כך אנושית בהתנהגות לבאי-אולמה", אומר עו"ד בכיר. "ולעתים היא קפריזית ולא נעימה"), היא זוכה להערכה בקרב עורכי-הדין המופיעים מולה. "יש לה חוט שדרה שיפוטי יוצא דופן ואומץ שיפוטי", אומר עו"ד ממשרד מוביל. "היא נאמנה לשכל הישר שלה ולעמדות המשפטיות שלה".

למרות שגישתה האנטי-ממסדית של פלפל אינה סמויה מן העין, הביקורות שספגה במהלך הקריירה השיפוטית ארוכת השנים שלה לא היו יוצאות דופן. פסקי הדין שלה אינם מעוררים מחלוקות ודיונים ציבוריים נרחבים, והעליון אינו מבטל את פסיקותיה כלאחר יד.

כך, בדרכה השקטה יחסית, מחנכת פלפל את הרשויות כיצד להתנהל מול האזרחים, ואף אחד - חוץ מעיריית תל-אביב - לא זועק חמס, ולא תוקע לה מקלות בגלגלים. בזכות כתיבתה העניינית, שאינה גולשת אל מעבר לנושא שעומד בפניה, הצליחה פלפל להכשיר את רוב החלטותיה האנטי-ממסדיות ואת הביקורת שלה על התנהלות הרשויות, ולהחדיר אותן לתודעת ציבור המשפטנים בלי לעשות גלים סוערים.

ד"ר דרורה פלפל - רזומה

תפקיד: סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א

גיל: 63

נקודות ציון: התמחתה אצל נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט זאב צלטנר ז"ל. ב-71'-73' עבדה כעו"ד שכירה, ואחר-כך כעו"ד עצמאית. ב-77'-84' עבדה בפרקליטות מחוז המרכז. בתפקידה האחרון הייתה סגנית בכירה ראשונה לפרקליט המחוז. ב-84' מונתה לשופטת שלום בת"א. ב-93' מונתה לשופטת מחוזית בת"א, וביוני 06' מונתה לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי.

אקדמיה: ד"ר למשפטים (1976). מרצה באוניברסיטת ת"א ומחברת הספרים "תום לב - מחקר השוואתי" (בגרמנית), המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה, והספר "הספורט בראי המשפטי".

פסיקות מרכזיות: דחיית עתירתו של העיתון "מעריב" לחשוף את ההסכם שנחתם בין המדינה לשבוי אלחנן טננבאום; אישור הגשת תובענה ייצוגית נגד עיריית ת"א בטענה להוצאות אכיפה בגין חובות ארנונה עירונית, מים ודו"חות חניה שנגבו שלא כדין.