ביהמ"ש ביטל חלקית החלטת בוררות של ישי לויט בסכסוך בעניין רכישת אופציות צ'ק פוינט

זה בדיוק מה שהיה חסר לשופט בדימוס ישי לויט. עוד פסק דין של בית משפט המבטל חלקית קביעה שלו ומותח עליו ביקורת מרומזת, שנותן "מכה קלה בכנף" ליוקרתו שנפגעה מביטול פסק הבורר שלו בפרשת פז-ליברמן. השופטת יהודית שבח ביטלה השבוע שתי קביעות של לויט, ששימש בורר בסכסוך בין חברת ל. גליקמן לבנק לאומי, בעניין רכישת אופציות של צ'ק פוינט.

לויט הוסמך ע"י הצדדים לבדוק מה היתרה הנכונה בחשבון של גליקמן בלאומי, נוכח המחלוקת בנוגע להתנהלות הבנק ברכישת האופציות. בפסק הבורר הוא קיבל את מרבית טענות גליקמן, המיוצגת ע"י משרד וינרוט, וקבע שהבנק כשל בהתנהלותו ולכן הורה להשיב המצב לקדמותו. דהיינו, החברה תשיב את האופציות ואילו הבנק ישיב את הכספים.

אלא שהצדדים שביקשו ליישם את הפסק נחלקו בשאלה כמה צריך הבנק להשיב: הבנק טען כמיליון דולר, וגליקמן טענה כ-2 מיליון דולר. הליך משפטי נוסף היה רק עניין של זמן. ואכן, הבנק ביקש לבטל את פסק הבורר, משום שלויט לא השלים את מלאכתו. אחרי דיונים לא מועטים החליטו הצדדים להעביר גם מחלוקת זו להכרעתו של לויט. הם חתמו על הסכם בוררות שני, המשיב את התיק לבורר "לצורך קביעת היתרה הסופית של גליקמן בחשבונותיה בבנק נכון להיום, וזאת בהתחשב הן בפעולות שנדונו בפני הבורר במהלך הבוררות, והן בפעולות שבוצעו בחשבונות לאחר מכן".

תוך כדי הגשת תצהירי העדות התעוררה מחלוקת חדשה, הפעם ביחס לסמכות הבורר. גליקמן טענה שלויט אמור לבצע גם חישוב אריתמטי של הפסק הראשון וגם כדי שיכריע בשתי טענות נוספות שלה נגד הבנק. לאומי, שיוצג ע"י משרד ב. לוינבוק, התנגד וביקש להתמקד רק במחלוקת החשבונאית.

לפני כשנתיים נתן לויט פסק משלים, שבו כימת בערכים דולריים את ההשבות ההדדיות, ובנוסף קבע שהוא מוסמך לדון במסגרת הבוררות השנייה גם בשתי הטענות הנוספות של גליקמן, וכי יעשה זאת בשלב השני של הבוררות השנייה. לאומי ביקש לבטל את קביעותיו אלה ושבח נעתרה.

בין השורות של פסק דינה, אפשר למצוא ביקורת מרומזת על לויט, שגרם להתמשכות ההליכים. "הצדדים נקלעו לתסבוכת מיותרת ולדיונים ארוכים וממושכים, אף כי ביקשו לסיים את הסכסוך בדרך יעילה ומהירה ע"י העברתו לבוררות", ציינה שבח. "הגם שהתביעה הוגשה לפני יותר מ-5.5 שנים, טרם הוכרעה המחלוקת שבין הצדדים. אין ספק כי לו כימת הבורר את מסקנותיו בפסק הראשון בצורה חשבונאית, היו הצדדים ניצבים בפני ההכרעה במחלוקת וסיומה כבר ביום 3.3.2004".

שבח ציינה, שהעובדה שהצדדים פנו לבוררות הנוספת "רק מחמת מחדל הכימות", אמורה לשמש גורם מרכזי בפירוש הסכם הבוררות השני. "כל שביקשו הצדדים הוא לאחוז בידיהם תוצאה חשבונאית סופית ועדכנית שניתן ליישמה בחשבונות הבנק של גליקמן, ומשכך אך טבעי הדבר כי בפנותם לבוררות השנייה סברו כי זו תתמקד אך ורק בשאלה החשבונאית ובכימותו של הפסק הראשון, להבדיל מפתיחת המחלוקת לטענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי, ושממילא לא נידונו בבוררות הראשונה".

ושוב ניתן להבחין בביקורת מרומזת על הבורר הוותיק. "כאשר עסקינן בבדיקת מעמדה המשפטי של פעולה בנקאית שנעשתה בחשבון במועד מסוים, הרי אין די בהצהרה על ביטולה, שכן על-מנת לחשב את השלכתה הכספית של ביטול פעולה זו על היתרה הסופית, יש לשקלל את כל הפעולות שנעשו בחשבון לאחר אותה פעולה שבוטלה, ולהתחשב בשינויים שחלו ביתרה ובחיובי הריבית, כפועל יוצא מהפעולה שבוטלה ומהפעולות שבאו לאחריה".

שבח ציינה, שאפילו לויט עצמו סבר תחילה שאין לו סמכות להרחיב את המחלוקת מעבר לכימות הפסק הראשון. "לא ברור, איפוא, מה מצא הבורר לשנות מעמדתו הנחרצת בדבר היעדר סמכות להרחבת היריעה ומדוע קבע בפסק הבורר כי מדובר בהחלטת ביניים הניתנת לשינוי, תוך פגיעה בזכויות הבנק, שרשאי היה להניח כי הבורר יהיה עקבי ויתעלם מהטענות הנוספות". לכן, היא ביטלה את קביעותיו של לויט בכל הנוגע לסוגיית הסמכות ולצורך בקיומו של שלב נוסף של הבוררות השנייה, וקבעה שרק אם הצדדים זקוקים לעזרה בשערוך הסכומים שבפסק הבוררות השני לערכים של היום, הם יעבירו ללויט שאלה זו בלבד. (ה"פ 507/06).