כישלון להילארי קלינטון באיווה: הובסה בידי ברק אובמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית

המצביעים קבעו: חדשנות ושינוי חשובים יותר מניסיון * אובמה והאקבי נאבקו נגד הממסד במפלגותיהם וזכו בבחירות המקדימות הראשונות במירוץ לנשיאות בארה"ב

ברק אובמה, סנטור שחור ומעוט ניסיון פוליטי, הביס את הילארי קלינטון וג'ון אדוארדס בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית באייווה. הוא זכה ב-38% מקולות הבוחרים בכ-2000 התוועדויות מקומיות ("קאוקוסים") ברחבי המדינה, שבהן נערכה ההצבעה. אדוארדס קיבל 30% מהקולות ואחריו, עם 29%, קלינטון.

במחנה הרפובליקני, גרף את הניצחון מייק האקבי, איש-דת אוונגלי, מתנגד מושבע של הפלות והגירה בלתי חוקית, ולשעבר מושל מדינת ארקנסו, שהגיח מאחור וחמס את הבכורה הכמעט מובטחת ממיט רומני - מיליונר מורמוני ושלעבר מושל מדינת מסצ'וסטס, שנחשב נציג הממסד הרפובליקני. האקבי קיבל 34% מהקולות, ורומני 25%. שחקן הטלוויזיה פרד תומפסון, שבוודאי מצטער על שנטש את הוליווד, זכה ב-14% מהקולות, סנטור ג'ון מקיין ביצר לעצמו את המקום הרביעי, עם 14%. רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, החליט להתמקד רק במדינות הגדולות ולא התמודד כלל באייווה. הוא קיבל 4%.

צריך להדגיש, כי חשיבותה של אייווה הקטנה בבחירות בארה"ב עומדת ביחס הפוך לגודלה. מדי ארבע שנים היא נהפכת מוקד לעניין לוהט של המדיה מפני שבה נפתח סבב הבחירות המקדימות בארה"ב, תהליך סינון שבו קובעת כל מפלגה את מועמדה לבחירות לנשיאות. הזוכים באייווה מקבלים חשיפה כלל-ארצית עצומה ודחיפה חזקה בבחירות המקדימות בהמשך.

יתר על כן, ההרכב הדמוגרפי של אייווה אינו מייצג את הדמוגרפיה הארצית ומערכת הבחירות המסורבלת שלה, שמבוססת על אסיפות בחירות שכונתיות, נהוגה רק בקומץ קטן של מדינות בארה"ב. לכן, התוצאות באייווה אינן בהכרח מכשיר יעיל לניבוי התוצאות של סבבי הבחירות המוקדמות במדינות אחרות. ובכל זאת, בעוד שזכיה באייווה אינה הכרחית כדי לזכות במינוי של המפלגה הדמוקרטית או הרפובליקנית, היא בהחלט עוזרת.

נצחונו של האקבי הוא מכה קשה לרומני, לא כל כך מפני שהאקבי יזכה במינוי הנכסף של מפלגתו (קרוב לוודאי שהוא לא יזכה), אלא מפני שנצחונו חשף את פגיעותו של רומני. המיליונר בן המיליונר הימר על אייווה. הוא השקיע בה 7.2 מיליון דולר וחלק נכבד מסכום זה בא מחשבון הבנק הפרטי שלו (רק אובמה הוציא יותר ממנו). במחצית השניה של 2007 הפך רומני את אייווה לביתו השני. הוא ומשפחתו בילו בה כל יום פנוי בחיזור אחר תומכים, לפעמים ממש מבית לבית. הממסד הרפובליקני התייצב מאחוריו.

האסטרטגיה של רומני התבססה על ציפיה לנצחונות מוחצים בבחירות המקדימות באייווה ובניו-המפשיר. הם היו אמורים להקנות לו תנופה שאינה ניתנת לעצירה. ועכשיו הכל לשווא. רומני הולך למקדימות בניו-המפשיר, ביום ג' הקרוב, עם הזנב בין הרגלים. רומני המלוטש הובס ע"י פוליטיקאי די מחוספס (אבל עם חוש הומור מפותח וכישורים בין-אישיים מהוקצעים, לרבות יכולת להצטייר כטיפוס כפרי-עממי, אחד מהחבר'ה), שהוציא בקושי מיליון דולר באייווה. תבוסת רומני מפיחה תקוות בלב מתמודדים רפובליקניים אחרים, ובמיוחד ג'ון מקיין, שינסה לזנב ברומני באייווה.

ברמז עוקצני לעליונות הפיננסית של רומני, אמר האקבי בנאום הניצחון שלו: "אנשים חשובים מהארנק וזה לקח חשוב שאמריקה צריכה ללמוד". תגובת רומני: "הפעם זכינו במדליית כסף. כאשר אתה זוכה במדליית כסף באירוע אחד, אין פירושו של דבר שאינך יכול לזכות במדליית זהב באירוע הסופי, וזה מה שאנחנו נעשה".

מבחינה מסוימת מוצאת עצמה קלינטון במצבו של רומני. מטה הבחירות שלה נחשב המנוסה, העשיר והיעיל ביותר במחנה הדמוקרטי. היא נהנית משירותי היועץ הפוליטי הטוב ביותר באמריקה, ביל קלינטון. תרומות של תורמים גדולים מוסיפות לזרום לקופת הקמפיין שלה. אבל כל זה לא עזר לה מול הזרם הסוחף של מחפשי "שינוי" בקרב מצביעי אייווה. סקרי כניסה ויציאה של מצביעים דמוקרטיים הראו, כי מחציתם מעדיפים מועמד שיכול לחולל "שינוי".

רוב אלה שסבורים כך הצביעו בעד אובמה. הסנטור זכה גם לתמיכה חזקה של צעירים ושל עצמאים (כלומר מי שאינם דמוקרטים רשומים). האסטרטגיה שלו התבססה על משיכת אנשים שמעולם לא השתתפו ב"קאוקוסים". ואכן, 20% מהמשתתפים באסיפות של הדמוקרטים היו עצמאים. מסד התמיכה של קלינטון, לעומת זאת, היה נשים מבוגרות, בנות 40 ומעלה. זה גוש גדול, אך כנראה לא גדול מספיק.

ובכל זאת, עדין מוקדם מדי להספיד את קלינטון. הסקרים בניו-המפשיר מציבים אותה ביתרון קל מול אובמה. אנליסטים אומרים, כי שיטת הבחירות שם, בחירות רגילות בקלפי, צריכה לשחק לידיים שלה, מפני שהיא תמשוך נשים מבוגרות רבות, שלא צריכות לחשוש מכללי המשחק המסובכים קמעא כמו ב"קאוקוסים" של אייווה.

כמה אנליסטים אומרים, כי הבוחרים בניו-המפשיר מתוחכמים יותר. רבים מהם לא יישבו בנקל בקסמן של מילים כמו "שינוי" ו"תקווה", מילות המפתח של אובמה, אם לא ישתכנעו שיש להן גיבוי. אובמה מרבה לדבר על יכולתו "לאחד", לאחות", לנסוך "תקווה", אבל הוא לא מציג קבלות. באייווה זה הצליח. בניו-המפשיר לא כל כך בטוח שהטקטיקה הזו תצלח.