המצביעים קבעו: חדשנות ושינוי חשובים יותר מניסיון

הנצחונות של אובמה והאקבי מעוררים כמה נקודות למחשבה:

• מנטרות: המצביעים קבעו שחדשנות ו"שינוי" חשובים יותר מניסיון. קלינטון, שניצחונה בבחירות נחשב כמעט ודאי, לפחות עד תחילת דצמבר, הציגה עצמה באייווה כמועמדת בעלת הניסיון, שתוכל להיכנס ללשכה הסגלגלה בבית הלבן כבר ביום הראשון, בלי הרבה עבודות הכנה. היא שמה ללעג את הכרזות אובמה שצייר את עצמו כמועמד של "שינוי" ו"תקווה". "האם אנו יכולים להמר על מועמד שאין לו שום ניסיון במדיניות חוץ, שלא השלים אפילו תקופת כהונה את בסנט"?, נהגה קלינטון לומר כמעט בכל עצרת בחירות. בוחרי אייווה השיבו הלילה בחיוב. כן, הם מוכנים להמר על פוליטיקאי ירוק, שמציג את חוסר הניסיון שלו כמעלה, לא כחיסרון. מותחי ביקורת אומרים, כי אובמה, כמו כל פרסומאי טוב, מוכר מנטרות: מילים קליטות שלא תמיד מגובות מציאות.

• מלחמת דת: נצחונו של האקבי על רומני הוא, בראש ובראשונה, ניצחון בעל אופי דתי. רומני הובס מפני שהוא מורמוני. המורמונים מאמינים שמלאך חשף את "ספר המורמונים" למייסד הכת, ג'וזף סמית, בתחילת המאה ה-19, ובכך נהפך סמית למעין ישו שני. רוב הנוצרים בארה"ב רואים בכך כפירה בעיקר. גוש הנוצרים האוונגלים באייווה הצביע כמעט פה אחד בעד האקבי לא כל כך מאהבת מרדכי-האקבי אלא משנאת המן-רומני. מצביעים רבים אמרו זאת במפורש בראיונות ובסקרים.

• האקבי משחק לידי הדמוקרטים: המרוויחה העיקרית מניצחון האקבי היא המפלגה הדמוקרטית. אין שום סיכוי שציבור הבוחרים בארה"ב יבחר באיש-דת אוונגלי לנשיא. אם האקבי יצליח איכשהו לקבל את מינוי מפלגתו לנשיאות, והסיכוי לכך קלוש ביותר, הרפובליקנים יוכלו להביט על הבית הלבן ב-2008 רק מבחוץ. הנהגת המפלגה אינה צריכה לדאוג. גם המטיף האוונגלי פט רוברטסון זכה ב"קאוקוסים" הרפובליקניים באייווה ב-1988, אך נשר בסבבי הבחירות המקדימות הבאות. מכל מקום, בעיני מצביעים עצמאיים, שלא לדבר על דמוקרטים, עצם העובדה שקנאי דת כהאקבי בכלל תפס תאוצה, מכתימה את המפלגה הרפובליקנית, ולא חשוב אם כוכבו של האקבי ידעך מחרתיים.

• משטמת התאגידים: התאגידים הגדולים בארה"ב צריכים להתארגן למסע גדול של יחסי ציבור בעקבות הבחירות באייווה. האקבי רץ כרפובליקן, אבל כשהוא מדבר על הקהילייה העסקית ועל העוולות שהיא עושה לשכבות נרחבות באכולוסיה, הוא נשמע כדמוקרט אדום. המסר האנטי תאגידי של האקבי קנה לו הרבה תומכים. רומני לעומתו נתפס, ובצדק, כנציג הממסד הרפובליקני, שצועד שלוב זרוע עם החברות העסקיות הגדולות. הוא שילם על כך ביוקר.

• הקלאפטע מניו-יורק: בעגה המקצועית של אנליסטים, יש לקלינטון הרבה "נגטיבים", איפיוניים שמרגיזים בוחרים מסוימים. סביר להניח שהנגטיבים האלה תרמו משהו לעובדה שהיא סיימה במקום השלישי באייווה. כמו נשים חזקות רבות בפוליטיקה ובעסקים, קלינטון נתונה במילכוד. מצד אחד, רבים רואים בה קלאפטע - אשה קרה, מחושבת מדי, קונספירטיבית. מצד אחר, אם היא תנסה לרכך את דימויה, והיא אכן מנסה לעשות זאת באחרונה, היא צפויה להיתקל במפקפקים שיטילו ספק ביכולתה לקבל החלטות קשות כנשיאה.

• הפקטור העיראקי: צבא ארה"ב מצליח כנראה להחניק את מפלצת הטרור בעיראק, אבל זה אינו מספיק כדי להסיר את הבעיה העיראקית מלב הבוחרים הדמוקרטיים. לפי סקרי דעת קהל, אמרו מצביעים, כי עיראק היא הנושא החשוב ביותר בעיניהם ואחריה הכלכלה וטיפולים רפואיים. אלה שחשבו כך, בוודאי זכרו שקלינטון הצביעה בזמנה בעד הצעת חוק שאיפשרה לנשיא לצאת למלחמה בעיראק. הם חיפשו שינוי ומצאו אותו באובמה.