מה באמת קורה בבנק פועלים?

יובל בן-זאב הוא מנהל המחקר ואנליסט הבנקים של כלל פיננסים בטוחה

בסוף נובמבר 2007, לאחר דוחות הרבעון השלישי, פרסמתי הערכה לפיה אפשר למצות את חשש המשקיעים בנוגע לבנק הפועלים בכך שהבנק לא יודע את עומק הפגיעה, או שאינו מגלה את מלוא הפרטים, או שניהם גם יחד.

בסוף השבוע שעבר דיווחה הנהלת הבנק על הפחתות נוספות בשווי תיק הנכסים שלו, כתוצאה מהחשיפה שלו לשוק הסאב פריים בארצות הברית, בהיקף של מיליארד שקל.

החשש הגדול שלי לגבי בנק פועלים הוא מהיקף החשיפה שלו להלוואות מגובות משכנתאות (MBS) שהוא כ-3.7 מיליארד דולר, שמתוכם כבר הפחית הבנק כ-150 מיליון . אולם סכום זה מייצג רק 4% מסך החשיפה, ומה שמשתמע מכך הוא שזה לא סוף ההפסדים.

ההפסד עליו דיווח עד כה בנק הפועלים הוא אמנם פחות מ-5% מההון שלו, וזה לא סכום שצריך לחשוש בגללו ליציבות הבנק. אולם סך כל החשיפה שלו לאג"חים מגובי משכתנאות, שקולה לכל ההון העצמי של פועלים (19 מיליארד שקל), וזה כבר מדאיג.

הנהלת הבנק מרגיעה וחוזרת ומצהירה שאינה חוששת ממרכיב זה בתיק הנכסים שלה, אבל אני חושש.

על רקע זה הייתי מצפה מסטנלי פישר להגביר את מעורבתו בנעשה. אני, כאנליסט בנקים וכמשקיע, הייתי מרגיש יותר נוח, אם בנק ישראל היה מעורה בפרטי החשיפה ומקפיד על התמודדות הבנקים עם הסיכונים שנטלו.

עיקר תשומת הלב מופנית כיום אל בנק הפועלים, שכן הוא זה שלקח את הסיכונים הגבוהים ביותר והפגיעה בו עד כה היתה המשמעותית ביותר. עם זאת, גם הבנקים האחרים חשופים בהשקעותיהם: לאומי כ-1.6 מיליארד דולר, דיסקונט כ-2.3 מיליארד דולר, בינלאומי - כ-300 מיליון.

ובכן, יפשילו נא שרוולים אנשי הפיקוח על הבנקים ובראשם רוני חזקיהו הממונה, יכנסו נא בעובי הקורה ויבררו מהר ככל שניתן את עומק החשיפה האמיתית ואת הסיכונים האמיתיים, שהבנקים נתונים בהם ויפרסמו את המידע הזה לציבור.