הנקראות ביותר

קנטאטה לה קומבינה

איך תוך כמה עשורים הפכו הקיבוצים ממובילי תרבות השיתוף והאידיאולוגיה של ביטול הקניין הפרטי לברוני נדל"ן מובילי תרבות הקומבינה

השבוע הגישה הפרקליטות ערעור (עע"ם 97/08) בפרשת שכונת היוקרה החדשה בגעש. סיפור זה הוא סיפור ישראבלוף טיפוסי עד כדי כך, שגם שופט בישראל מתייחס לזה בפסק דינו כאל נורמה.

מתוך פסק הדין בפרשת צוקי ארסוף (עת"מ 1528/07 ועת"מ 1575/07): "קשה להניח שבמהלך שנות ה-90, שעה שהקיבוץ היה שקוע בחובות כבדים, מה שעמד לנגד עיניו היה תוכנית בנייה עבור חברי הקיבוץ, שככל שתהיה צנועה ברמתה היא תצריך את הקיבוץ להשקעות של עשרות מיליוני שקלים. סביר יותר להניח שהקיבוץ ראה לנגד עיניו את תופעת הרחבות הבנייה הפרטית, וקיווה להיבנות ממנה. לכן ביקש להפוך את המשאב הזול (קרקע חקלאית) שבבעלותו למשאב יקר (קרקע למגורים)".

בית המשפט, במעט המקרים שהגיעו לפתחו, התייחס בחומרה לסיפורי ישראבלוף. אפשר להזכיר את מקרה עין חמד, בו יזמים בנו "דירות נופש" בלב שמורת טבע, אבל מכרו אותן במחירים מפלפלים כוילות למגורים. במקרה מרינה הרצליה המפורסם נבנו מאות "דירות נופש" תוך כוונה למוכרן כדירות מגורים. בשני המקרים נעצרה הקומבינה בבית המשפט.

בגעש ידעו שאם הם היו באים ביושר ואומרים "אנו רוצים לבנות שכונה בצמוד לקיבוץ ולהרוויח מיליונים", היתה קמה מהומה, וספק אם היו מאשרים להם. לכן הם באו בתירוץ "מצוקת דיור".

שכונת יוקרה אפשר לבנות בצמוד לעיר קיימת אך לא במקום רגיש אקולוגית, אבל כאשר אומרים שיש מצוקת דיור קיימת הצדקה לפגיעה אקולוגית מידתית. מצוקת דיור שהתבררה בדיעבד כתרמית. ואסור לשכוח: שווי הקרקע במקום היא רק בזכות אוצרת הטבע שלנו, חוף הים ושמורת טבע מדהימים שצמודים לגעש.

לרקיחת מגה קומבינה כזו צריך גם כסף וקשרים פוליטיים בדרגים הגבוהים ביותר, וכאן היו די והותר. הסיפור של שכונת היוקרה בגעש מתחיל בשנת 1999 בקמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה. אנשי קיבוצי השרון נרתמו טוטאלית לקמפיין הבחירות שלו - זה כלל פעילים רבים ומרכזיים שעבדו לטובתו, ניצול השטחים בצמוד לכביש החוף לפרסום וארגון כנסים רבים, בהם מסיבת הניצחון לברק בשפיים.

הקיבוצים כנראה ידעו היטב על מי הם מהמרים, ואכן לאחר שברק נבחר, באורח פלא אושרו תוכניות לקיבוצים אלו בשווי מאות מיליונים, ביניהם יורפארק ביקום, אזורי המסחר בשפיים וגם "הרחבת" געש.

כמעט מייד לאחר שאושרה "הרחבת" געש, חצי ממנה נמכרה לחברה-בת של שיכון עובדים (סקום). ב-2003 החלו עבודות על השטח לבניית 30 וילות על הים. לאחר התערבות מפלגת הירוקים הוציא משרד הפנים צו להפסקת העבודות.

לאחר שבמהלך 2004 היזמים נתקלו בקשיים מול הוועדה המחוזית, נשכר בתחילת 2005 מאכער, אביגדור יצחקי (היום ח"כ בקדימה), שהובטח לו בונוס גדול אם יצליח להביא לאישור התוכנית, ואכן אנשי התכנון במחוז מרכז השתכנעו לתת הקלות תמוהות לפרויקט זה. יצחקי סיים את שירותו ב-2006 עם היבחרו לכנסת, וזכה לשכר של כ-300 אלף שקל. ושוב, בעקבות התערבות מפלגת הירוקים בתחילת 2007, נעצרה התוכנית החדשה בוועדה המחוזית, החלטה שבית המשפט הפך לפני כחודש.

מה שנשאר לתהות הוא, איך תוך כמה עשורים הפכו הקיבוצים ממובילי תרבות השיתוף והאידיאולוגיה של ביטול הקניין הפרטי לטובת הקניין הציבורי, לברוני נדל"ן מובילי תרבות הקומבינה.

הכותב הוא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות