בור תושבי המזרח התיכון, שנת 2007 הייתה מעין שידור חוזר לסרט של שנות ה-70 - מחירי הנפט שוב מרקיעים שחקים ומוציאים מהנפטלין את המונח "פטרו-דולרים". לכן, העובדה שברשימת עשרים המיליארדים במזרח התיכון של "פורבס" נמצאו ארבעה-עשר נציגים למדינות ערב והמפרץ הפרסי לא אמורה להפתיע.
אם כבר, מי שכן מפתיעים הם ששת הישראלים שברשימה. שניים מהם, יצחק תשובה ולב לבייב, הינם אילי נדל"ן ושניים נוספים - שרי אריסון וסמי עופר - שולטים בפעילות נדל"נית לא קטנה. כל השישה הוכיחו שניתן להצליח גם בלי "ניסים גיאולוגיים", בעיקר אם מניידים הון, גם מחוץ לגבולות מדינת האם הקטנה.
ואכן, אנשי המזרח התיכון, ערבים כיהודים, היו לאחרונה בצד הרוכש בעסקאות חובקות עולם. כך לדוגמא, אבו דאבי קנתה לאחרונה 5% מסיטיגרופ ודובאי קנתה 5% ב-MGM מיראג'.
בכל מקרה, כלכלת המזרח התיכון מקוטעת מאוד, ומציגה מספר תת-קבוצות; מצד אחד הכלכלה הישראלית המפותחת עם תמ"ג לנפש של 33.3 אלף דולר (במונחי כוח קנייה) ב-2007 לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, לעומת הכלכלות החלשות של ירדן וסוריה עם תמ"ג של כ-6,000 דולר לנפש ו-4,500 דולר לנפש, בהתאמה. מהצד השלישי יש את נסיכויות הנפט, עם תמ"ג לנפש של לא פחות מ-35.5 אלף דולר באיחוד האמירויות (אבו דאבי מייצרת כ-60% מהתמ"ג באיחוד) ו-38.6 אלף דולר בקטאר.
האם כלכלת אבו דאבי, המבוססת על ייצוא נפט, מפותחת מכלכלת ההיי-טק הישראלית? לא ממש. כמו נתוני התמ"ג, כך גם נתוני הדיור לא מספקים תמונה המשקפת את עוצמתם היחסית של המשקים. למשל, מחירי שכירת משרד איכותי באבו דאבי תעלה כ-31 דולר למ"ר לחודש, בשעה שבמגדלי עזריאלי יעלה מ"ר כ-22-23 דולר לחודש.
בניגוד למגמה הרווחת בעולם, הכסף המזרח-תיכוני לא חוצה גבולות לאומיים, כל עוד מדובר בגבול עם ישראל, כך ששוק הנדל"ן הערבי נותר חסום לישראלים. עם זאת, נדל"ן ישראלי, או לכל הפחות יהודי, כן מצוי בארצות ערב שבהן חיו בעבר יהודים - חלקם עלו לישראל וחלק אחר התפזר בעולם.
זה עשרות שנים שממשלות ישראל מצהירות על כוונתן להשיב את הרכוש והזכויות, ובסוף שנת 2003 החליטה ממשלת ישראל, שוב, לקדם את נושא ההשבה או הפיצוי לחלק מ-900 אלף עד מיליון הפליטים היהודים שיצאו את ארצות ערב. תחקירי "גלובס" בעבר, שהעלו את הנושא על סדר היום עוד בשנת 2000, הגיעו למסקנה, כי השווי הריאלי של רכוש יהודי עיראק מגיע ל-4 מיליארד דולר, השווי של רכוש יהודי מצרים הוא 3-4 מיליארד דולר, ושל עולי סוריה - 1-2 מיליארד דולר. הארגון העולמי של יהודים יוצאי מדינות ערב (WOJAC) טוען כי השווי של הרכוש בכל מדינות ערב (כולל רכוש קהילתי) מגיע ל-35 מיליארד דולר.
באשר לרכוש הקהילתי, הרי שמדובר במספר רב של בתי כנסת ובתי ספר, חלקם ברחובות היוקרתיים ביותר בבירות הערביות, ובנוסף, לפחות בעיראק, מדובר באלפי דונמים בבעלות יהודים שעובדו בידי שבטים ערביים.
נושא הרכוש היהודי העסיק לאחרונה אף את נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש במהלך "ועידת אנאפוליס". עו"ד משה שחל, יו"ר הוועדה המדינית של מפלגת "העבודה" (ויו"ר WOJAC בעבר) הציע סעיף, שזכה לאישור האמריקניים, להכיר בזכויות הרכוש של יהודי ארצות ערב לצד הכרה מקבילה בזכויות הפליטים הפלשתיניים. לשחל נגיעה אישית לנושא, שכן אחד מהבתים של משפחתו, הבנוי על שטח של מספר דונמים, משמש כיום את שגרירות צרפת בבגדד.
gil-s@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.