תחנות תרבות של יהודית מצקל

1. הבית. "אמי, שתחייה, התעקשה על הרחבת הדעת והתרבות של בתה. בגיל עשר הלכנו יחדיו לשמוע רסיטל של פנינה זלצמן. המוזיקה העבירה אותי לעולמות אחרים, שלא הכרתי עד אז. אמנם לא היו לי סנדלים בקיץ, אבל תרבות, שכללה גם קריאת ספרים בספרייה הציבורית - בעיקר קלאסיקה, הייתה, ועוד איך. זכור לי ביקור בתערוכה של פיקאסו בביתן הלנה רובינשטיין (ואני בת 12), כחוויה ראשונית וכמפגש מרגש ובלתי אמצעי עם האמנות".

2. לימודים. "במהלך חיי, למזלי, היו לי מורים נהדרים. אם זו המחנכת חוה גורן בבית הספר היסודי, מכיתה ב' ועד ח' או ההרצאות והסמינרים הבלתי נשכחים של פרופ' בן עמי שרפשטיין או של ד"ר משה קרוי. אבל הדמות המשפיעה והמכוונת ביותר בחיי הבוגרים כאמנית, הוא ידידי בועז טל, צלם ומורה, שהוליך אותי ללימודי הצילום, ועל כך אני חבה לו".

3. הורות. "היום, כשבניי בוגרים, אני יכולה לומר בקול רם, כי ההורות הפכה אותי לאדם טוב יותר. קשוב, פשרני, סבלני וסובלני ופתוח לעולם. דרכם למדתי דברים חדשים לבקרים. בכל יום התוודעתי לשירים שהם אוהבים, לספרים שהם קוראים ומה מסקרן ומוביל אותם ביחסם לעולם".

4. חו"ל. "הנסיעה הראשונה שלי, בגיל עשרים, פתחה בפני עולמות חדשים של אדריכלות, נוף וטבע, גנים, כנסיות וקתדרלות, מאכלים, מנהגים והמון אמנות. הסתובבתי, לכאורה, ללא מטרה, בניסיון לספוג הכול ולהטמיע. ההתבוננות והקריאה של תרבויות שלא נחשפתי אליהן קודם, העשירו אותי בכל דקה ובכל יום".

5. צלמים. "במהלך חיי האמנותיים, זכיתי לפגוש קולגות יוצרים ואמנים מפרגנים, אוצרים ואספנים, שעמם אני מנהלת דיאלוג משמעותי. שני אמנים אמריקנים השפיעו ומשפיעים ביצירתם עליי: הראשונה היא סאלי מאן, שאני מעריצה את העקשנות שלה לגבי הנושאים שהיא בוחרת להתמודד עמם, כמו הגבול הדק בין החיים ובין האמנות. האמן השני הוא רוברט פולידורי. אחד הפרויקטים החשובים בעיניי שיצר הוא 'צ'רנוביל - zones of exclusion' - פרויקט הצילום מהעיר הנטושה ומלאת הקרינה הזו הוא מסמך פוליטי וחברתי מן המעלה העליונה. הוא מוכיח לכולנו מה יכול לקרות ומה הן תוצאותיו של אסון גרעיני, בלי לוותר על הערכים האמנותיים".

"הצעקה הראשונה", יהודית מצקל בסדנאות האמנים, רחוב אליפלט 18, ת"א, 6830505-03