"הנדל"ן בארה"ב עלול לצנוח בעוד 25%"

כאשר הפוליטיקאים וראשי הפדרל ריזרב בוושינגטון מנסים למנוע את גלישת המשק האמריקני למיתון, הבלבול סביב מגזר הדיור הופך את תפקידם לקשה הרבה יותר. כמה מומחים חושבים שתחתית שוק הדיור כבר נראית באופק. סטפן איסט, אנליסט של פאלי ריסרץ', כתב ללקוחותיו ש"השמש עדיין לא זורחת באופן מלא, אך הסערה העיקרית כבר חלפה". עם אופטימיות כזו, מדד S&P של מניות חברות הבנייה למגורים זינק ב-49% מ-15 בינואר עד 29 באותו חודש.

אך לפי השבועון "ביזנסוויק", הסערה עדיין לא חלפה. ב-30 בינואר דיווח הממשל על האטה של הצמיחה הכלכלית ל-0.6% ברבעון הרביעי של 2007, יחד עם צניחה של 24% בבניית בתים בהשוואה שנתית. מדד S&P/שילר של מחירי הבתים ב-20 ערים גדולות ירד ב-7.7% בנובמבר בהשוואה שנתית. זו עלולה להיות רק ההתחלה, כותב השבועון. מחירי הבתים עלולים לצנוח בעוד 25% בשנתיים-שלוש הבאות, ולחזור לרמתם בשנת 2000 בניכוי אינפלציה, גם אחרי סבב הפחתות הריבית של הפד.

צניחה של 25% היא חסרת תקדים בתקופה המודרנית, אך כמה כלכלנים מתחילים לדבר עליה. ירידה של 25% רק תמחק את הגאות הספקולטיבית שהיתה בשוק בשנות הבום. היא תחזיר את רמת המחירים הארצית לתוואי הצמיחה הרב-שנתי שלה, 0.4% בלבד בשנה בניכוי אינפלציה. זהו המודל של חזרה לתוואי נורמלי בעקבות פקיעת הבועה הפיננסית.

מדוע צריכים מחירי הבתים לצנוח בשיעור כה דרסטי? כאן צריך לזכור את שני הגורמים שדחפו את המחירים כלפי מעלה: תנאי ההלוואות הקלים, והתחושה שהשקעה בנדל"ן היא השקעה בטוחה. כעת, שני הגורמים עובדים בהיפוך, ומורידים את הביקוש בשוק הדיור בקצב מהיר יותר מכפי שהקבלנים יכולים לרסן את ההיצע.

"שוק דובי של בתים נוצר על סמך ציפיות", אומר מנהל המחקר ביחידת ניירות הערך מבוססי הנכסים של ג'יי.פי מורגן. "אנשים אומרים: אני לא קונה עד שהמחירים יגמרו לרדת". הוא צופה ירידה של כ-25% שתסתיים ב-2010.

איש אינו יודע בכמה יפלו המחירים, אך אם הירידה תהיה בסדר גודל כזה, המשק האמריקני יהיה בבעיה גדולה. המאזנים של הבנקים ומשקי הבית יתמלאו חורים והון משקי הבית יצנח בכ-5 טריליון דולר, בערך כמו הירידה בהון שוק המניות מהשיא של תחילת שנת 2000 - ירידה שהיתה אחת הסיבות הגדולות למיתון של 2001.

רוברט שילר, כלכלן מאוניברסיטת ייל, שהוא דוב ותיק לגבי שוק הדיור, מזכיר את השפל בשוק הדיור שהחל ב-1925 ונמשך עד 1932 כשהוא מחליש את הבנקים ומכשיר את הקרקע לשפל הגדול שהחל ב-1929.