הסכם להפעלת תחנת דלק יסתיים תוך זמן סביר

בשל המורכבות של הנושא וחשיבותו הציבורית, נקבעו הוראות ותקנות מסוימות לעניין ההפעלה של התחנה והזכאות לגביה. עם זאת, מבחינת הזכויות הקניניות, אלו נשלטות בהתאם להוראות חוק המקרקעין, לרבות כל מה שקשור בהסכמים ישנים, שלעיתים חלקם הוא לפני שחוק המקרקעין נכנס לתוקף, קרי לפני 1.1.70.

לאחרונה בית משפט השלום בנתניה נדרש לסוגיה מעניינת לזכויות של תחנת דלק פז, להמשיך ולהחזיק במקרקעין, זאת על סמך הסכמי החכירה שנחתמו בין מי מבעלי החלקה לבין חברת פז לפני חוק המקרקעין.

הענין היה בת.א. 1932/05 רות סלע ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ ואח' אשר נדון בפני השופטת הדס עובדיה. בעניין דנן, התובעות ירשו מאביהן מחצית מזכויות בעלות במקרקעין. אביהן המנוח של התובעות היה בעלים של כל החלקה, אך בשנת 1958 מכר מחצית מזכויותיו לאביהם ז"ל של חלק מהנתבעים.

עוד בשנת 1956 היתה חכירה רשומה לטובת חברת פז על כל המקרקעין, לשתי תקופות של עשרים וארבע שנים. שני המנוחים נהלו את התחנה יחדיו ובשנת 1967 נחתם הסכם בין שניהם. לטענת הנתבעים, משמעותו היתה כי אבי התובעת למעשה מכר את זכויות הפעלה של התחנה לאבי הנתבעים.

אך בשנת 2004, קרי בתום שתי תקופות החכירה, התובעות דרשו מחברת פז לסלק ידה מהתחנה וזו מצידה טענה כי לתובעות אין זכויות בתחנה וכי רק הנתבעים רשאים לנהלה וזאת בשל ההסכם משנת 1967.

השופטת הדס עובדיה דחתה את התביעה לסילוק יד, אך קבעה כי אכן החכירה באה על סיומה. לדבריה, יש לתת זמן סביר להתארגנות של שלוש שנים מתום תקופת הסכם ההפעלה וההשכרה.

השופטת הדס עובדיה דוחה את הטענה כאילו בעקבות ההסכם בין שני המנוחים למעשה הזכויות הועברו לנתבעים, באשר לפי קביעתה עצם העובדה שבנסח המקרקעין הזכויות רשומות נכון להיום שווה בשווה, ומשהקרקע הינה מוסדרת, אזי הרישום גובר על כל הסכם שהיה לפני כן. מה גם, שבמשך כארבעים שנים איש מהנתבעים לא ביקש לשנות את הרישום אלא המצב נשאר כמות שהוא (ראה גם ע.א. 531/92 גמאל סאלאח).

השופטת הדס עובדיה מסיקה מהנסיבות של התיק שההסכם בין המנוחים היה לכל היותר סוג של הסכם שיתוף שלא התיימר להעביר זכויות קנייניות.

יחד עם זאת, נקבע בפסק דין כי אין זה אומר שהסכם השיתוף חייב להיות לעולמי עד. בעניין זה, השופטת עובדיה קובעת כי הנטייה של הפסיקה היא לא לראות בהסכמים הסכמים לצמיתות, כי העניין נוגד תקנת הציבור ואין זה הגיוני שבעל זכות יגביל את זכותו במקרקעין לתמיד. מה גם, שכל חוזה שלא נקבע לו תקופת סיום ניתן לסיימו תוך זמן סביר מראש, כשהזמן הסביר משתנה לפי נסיבות העניין (ראה גם ע.א. 442/85 משה זוהר).

בנסיבות העניין, השופטת עובדיה קובעת כי יש לתת זמן התארגנות להפסקת פעילות של תחנת דלק ולאחר מכן כבר התובעות ואותם הנתבעים שהם בעלים של המקרקעין חופשיים להחליט בדבר עתיד המקרקעין.

הכותב עוסק בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י