ימי השקל העליזים

פישר יודע שאם הדולר מגיע ל-3.5 שקלים ודרומה הוא בבעיה

מבין 3 הגורמים אותם ציין בנק ישראל בהחלטתו אתמול (ב') על הורדת הריבית במשק ב-0.5% ל-3.75% לא צויין כלל חוזקו של השקל והפגיעה בתעשייה ובכלכלה המקומית כסיבה. נאמר רק שחוזקו של השקל מוריד את הלחצים האינפלציוניים במשק. בשאר השיקולים בעד המהלך ציין בנק ישראל את ההאטה בצמיחת הכלכלות המובילות בעולם ואת הציפיות כי בהן תחול הרחבה מוניטארית בקרוב אליה "נערך" מבעוד מועד בנק ישראל כעת.

אנחנו ,בכוח המקלדת, יכולים להעלות שיקול נוסף. פישר יודע, בטוח לאחר המקלחת הקרה האחרונה שחטף, כי אם אכן תרד הריבית בארה"ב במארס ב-0.5%, הדולר כבר לא ישהה סביב ה-3.6 שקלים אלא יותר בכיוון ל-3.5 ודרומה. ההד הציבורי של צניחה שכזו יהיה הרבה מעבר ל"עוד רף פסיכולוגי שנפרץ". מסע יחסי הציבור האחרון של ברוש ועיני יהיה בדיחה לעומת הזובור שימתין לפישר.

פישר, כלכלן מנוסה, ראה כמה וכמה שווקים בחייו, וגם מכמה זוויות שונות. הוא יודע, זה בטוח, כמה דברים על פסיכולוגיה משקיעים. בהחלטה האחרונה הוא מאכיל כמה ציפורים במכה אחת ובעיקר מרוויח זמן. כי בעת הקרובה השקל עשוי להיחלש והבורסה סביר כי תעלה (או תרד פחות מהעולם). בזמן הזה יקווה פישר שלא ייכנס למשוואת יציבות המחירים, גורם נוסף ו"לא צפוי". כזה שיהפוך את אובדן יכולת התמרון שיצר לעצמו עכשיו הנגיד של בנק ישראל, לחיסרון משמעותי בזמן אקוטי יותר.

אירוע לא צפוי אחד שכזה גרם לפישר לפספס מלמטה את יעד האינפלציה ב-2006 מלחמת לבנון ה-2. ב-2007 היה זה פספוס מהכיוון השני והוא נבע מהמשבר בעולם ובארה"ב. אם גם השנה יפספס פישר את היעד זה כבר יהיה באשמתו.

הפספוס השנה, אם יהיה, קרוב לוודאי יהיה מעל התקרה (יותר 3%). בנק ישראל אמר כאמור בהודעתו כי השקל הוריד את הלחצים באינפלציוניים במשק וכי התחזיות בשוק צפו לפני ההחלטה התכנסות של קצב עליות המחירים לעבר הטווח הממשלתי ("לראשונה מזה ארבעה חודשים"). אולם הבנק לא הודה בהודעתו כי בצעדו האחרון הוא מעלה חזרה את הציפיות לאינפלציה אם השקל יחלש בתקופה הקרובה. על דרך ההיפוך עם השקל יחלש, הלחצים על זירת המחירים יעלו.

בנוסף, באותה הפסקה על "התחזיות לאינפלציה ולריבית" בה ציטט הבנק את תחזית אינפלציה בשוק ההון נאמר גם כי אותם גורמים בשוק צפו גם עלייה של 0.5% בריבית עד סוף השנה הנוכחית. תחזיות שוק ההון הן לא תחרות בווינר. הן הסביבה המאקרו כלכלית והציפיות שבהתייחס עליהן מתקבלות כל ההחלטות העסקיות בזמן הווה. עכשיו נטרפו שוב חלק גדול מהקלפים.

פסקה אחרונה על ברוש ועיני, ודי

שרגא ברוש (כהרגלו לאחר כל החלטת ריבית - וגם ידידיו-שותפו, עופר עיני) מיהר להגיב והפעם כמובן שיבח את פישר על צעדו ה"אחראי". אולם אם כבר רומזים כבר כל כך הרבה על "תחזיות", יש דבר אחד משמעותי וחשוב בו לא הודו "הכלכלנים החדשים" מסקטורי התעשייה והעבודה במאבקם ל"מען השקל" ונגד הנגיד ה"אמיץ". גם העונים להם, יש לציין, לא טרחו לטעון להגנת העצמאות המוניטארית של בנק ישראל כי הסכנה הגדולה ביותר לכל המסתמכים על זירת המט"ח (והם הרבה יותר מרק היצואנים...) היא חוסר יציבות ותנודתיות בשוק ולא זחילה מבוקרת של מגמה מתמשכת שצוטטה גם פה לא אחת בתחזיות מטעם גופי אנליזה וציפיות של כלכלנים מובילים שרואיינו. התנודתיות בזירת המט"ח אולי תרד קצת בזמן הקרוב, אבל בסופו של דבר היא עוד עלולה לחזור, במידה רבה יותר ולאורך זמן ארוך יותר.