ביה"ד: פלשתינים שפוטרו בשל ההתנתקות אינם זכאים לפיצויי פיטורין

דחה על הסף תביעה שהגישו תושבי חאן-יונס נגד בעל מפעל לשעבר בגוש-קטיף

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פסק כי פלשתינים שהועסקו בגוש קטיף והעסקתם הופסקה בשל פינוי היישובים בהתנתקות, אינם זכאים לפיצויי פיטורין. זאת, בניגוד לפסק דין שנתן בחודש שעבר שופט אחר (אילן סופר) באותו בית דין בבאר-שבע, וקבע שסיטואציה כזו מזכה את העובדים בפיצויי פיטורין. בית הדין היה ער לפסיקת השופט סופר, אך ציין שלדעתו "הוראות החוק וההלכה הפסוקה מובילות לתוצאה אחרת".

בית הדין דחה על הסף מחמת היעדר עילה תביעה שהגישו 17 תושבי חאן יונס, באמצעות עו"ד יוסף אלמאלק. העובדים הועסקו על-ידי יוסי שוורץ במתפרה בהתנחלות גן-אור שבגוש קטיף. שוורץ טען, באמצעות עו"ד שי גרנות, שעבודתם הופסקה בשל פינויו ממקום מגוריו וכי המפעל והציוד שבו אף נותר בידי העובדים התובעים.

כמו בהחלטת השופט סופר, גם כאן קבעה השופטת יעל אנגלברג-שהם כי לפי מבחן "מירב הזיקות" יש להחיל על יחסי העבודה בין הצדדים את הדין הישראלי ולא הדין המצרי, הגם שהתוצאה לפי שניהם זהה.

היא ציינה כי חוק ההתנתקות ראה בסיטואציה שיצר הפינוי כ"התפטרות עובד" המזכה בפיצויי פיטורין ומוסיפה על עילות אחרות בחוק פיצויי פיטורים, שניתן לראותן כ"התפטרות בדין מפוטר". ואולם, החוק אינו חל על ישראלים ופלשתינים שעבדו בגוש קטיף אך לא גרו שם או שגרו ולא פונו משם, ומשכך אינם זכאים לפיצויים.

לדעת אנגלבג-שהם, מדובר בהסדר שלילי שאינו ניתן להשלמה ולא בלאקונה בחוק. העובדה שחוק ההתנתקות נדרש לסוגייה מלמדת שחוק פיצויי פיטורין אינו מסדיר אותה, "אחרת לא היה צורך לקבוע הוראות מיוחדות בעניין, אלא לקבוע כי הפסקות העבודה כולן הינה בבחינת פיטורים ובכך להחיל את חוק פיצויי פיטורים כפשוטו על כל העובדים בשטח המפונה, שמקור פרנסתם נפגע".

גם לפי חוק פיצויי פיטורין העובדים אינם זכאים לפיצוי, משום ש"במקרה דנן איש מהצדדים לא ביקש לסיים את הקשר ואף לא פעל לעשות כן. על כן, קשה לקבוע כי הפסקת הפעילות במתפרה נעשתה על-ידי הנתבע כמעשה פיטורים". כדי לקבוע שמעביד פיטר את עובדו, יש לבחון את יכולת המעביד לבצע מעשה או להימנע ממעשה המאפשר את המשך ההעסקה. במקרה זה, נקבע כי "רק מכוח החלטות הממשלה ליישום תוכנית ההתנתקות נמנע ממנו להמשיך בקיום המפעל".

עוד נפסק, כי זהו אחד המקרים החריגים בהם ניתן לראות את החוזה בין הצדדים כמסוכל, משום ש"הציפייה לפינוי המתיישבים הינה ציפייה בלתי סבירה, או לכל הפחות רחוקה עד מאוד. שני הצדדים ביקשו להמשיך את יחסי העבודה ורק התערבותו של גורם שלישי, לא צפוי מראש, מנעה זו מהם". (עב' 2128/06).