מעניין מה פרויד היה אומר

1. למרות שהיא מפתיעה בכל פעם מחדש, קשה להתרגל לפרובינציאליות הישראלית. בגאווה לא מוסתרת אנחנו משוויצים בישראלים שעשו את זה בעולם, כאילו אנחנו הכשרנו אותם כל הדרך להצלחה ולפופולריות. כך אנחנו משתזפים לאורם של ישראלים שעשו את זה בהוליווד (איילת זורר היא הדוגמה הכי אקטואלית), בארמון האליזה (בר רפאלי), בתאילנד (הצמד הישראלי שעשה סטנד-אפ בארמון המלך התאילנדי - היום במעריב) או בניו-יורק (הישראלי שארגן זונה לאליוט ספיצר).

אנחנו בדרך כלל מפרגנים לחבר'ה האלה, ויש פה מערכת גומלין ברורה: אנחנו הופכים אותם לגיבורים, והם עושים לנו נעים באגו: הנה אנחנו, מדינה קטנה בקושי בת 60, מוקפת אויבים, שקמה למרות הכול, מצליחים לשלוח זרועות כל-כך רחוק. כמה נחת.

העיתונים של היום, ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מלאים בגיחות פרובינציאליות כאלה, על הקשר היהודי/ישראלי. בחלק מהמקרים, זו הסיבה היחידה לסיפור העיתונאי. למשל מיכאל ברנר, אזרח ישראלי, מקפידים להדגיש בשער של "ידיעות אחרונות", שהוא-הוא אחראי לכל הסערה סביב מושל ניו-יורק (סליחה - המושל היהודי), אליוט ספיצר, ופעם התובע הכללי והאיש שכולם שנאו לפחוד ממנו.

הסיפור של "ידיעות אחרונות" הוא לא על הנפילה של ספיצר, על מסיבת העיתונאים שערך אמש ועל עתידו הפוליטי. זה נמצא שם בשוליים. הסיפור הוא על "הישראלי שהפיל את מושל ניו-יורק". כלומר, אם המנהל של בית הזונות היוקרתי "אמפררס קלאב" היה, נניח, ביל סמית', דור שלישי באמריקה, או חורחה ריברה, מהגר ממקסיקו שכבר חוקי בארה"ב, נושא אחר היה ממלא את עמודים 8-9 של ידיעות. אבל אפשר להירגע. לסיפור שמרעיש את ארה"ב יש קונקשן ישראלי-יהודי כפול.

2. גם לביקור הנשיאותי של שמעון פרס בצרפת יש קונקשן ישראלי, שגולש מעבר לסמכותם ולטווח ידיעתם של הכתבים הרציניים שהצטרפו לפמליית הנשיא. הם, לבושתם, לא ידעו מי הבחור הגבוה והמקורח שליווה את בר רפאלי לארוחת הערב החגיגית בארמון האליזה, וכנראה שגם לא ממש עניין אותם מה היא עושה שם.

במערכות מיהרו לגייס את משאבי כוח האדם כדי לחשוף שמדובר בסוכן הצרפתי של הדוגמנית הלאומית שכולנו אוהבים להעריץ מרחוק (ע"ע פרובינציאליות), אבל גם לשנוא, כי החצופה מעיזה להצליח בלי שירות צבאי ברזומה. אם אתמול בערב חגגו מהדורות החדשות את המפגש ה"יפה" בין ברוני הצרפתייה לבר הישראלית, היום התחלף הטון המעריץ בטון ביקורתי: בפמליית הנשיא זועמים על ברוני, המארחת נטולת המצפון הלאומי, שהזמינה את רפאלי לארוחה. מזל שברוני נישקה את פרס (ובגלל טעות גיאוגרפית, כמעט על השפתיים), התוודתה שהיא אוהבת אותו, חילקה ציטוטים מחמיאים לישראל וגם סיפקה שמועות מציצניות על הריון, שקישטו את עיתוני אתמול. אחרת היה קשה לסלוח לה.

3. ולבסוף - הנמלט: וונטוורת מילר, שמוכר לצופי yes כמייקל סקולפילד הנמלט לעד, "נמלט לארץ הקודש", התפייטו ב"ידיעות אחרונות". "נמלט לישראל", לא הרחיקו החברים ב"מעריב".

וכל זה למה? לא רק כי מילר הגיע אתמול לביקור בישראל, אלא כי שיתף פעולה עם הפרובינציאליות הישראלית. במסיבת העיתונאים שאלו אותו הכתבים, כמו הסבתות הפולניות שחייבות לבדוק את הייחוס, אם מילר זה שם יהודי, והוא שיתף פעולה: אל תשאלו, יש לנו נמלט עם סבתא יהודיה, שגם הישיר מבט למצלמה, בירך את ישראל ליום הולדתה וחילק מחמאות כמו ישראל קרובה ללבי ואני מאחל לכם שלום. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.