שומן רווי שטויות

שני ספרים מספקים פתרונות קסם במשקל נוצה לילדים שמנים

אין ספק שהדמות שגונבת לכולם את ההצגה בעונה השנייה של "בטיפול" היא דמותו של הילד השמן, איתי, בנם של אורנה (עלמה זק) ומיכאל (רמי הויברגר), הכתובה להפליא על-ידי דפנה לוין, והמגולמת להדהים על-ידי ניב זילברברג. יכול להיות שהופעתו של הילד השמן ב"בטיפול" מבשרת תופעה הולכת ומתרחבת של השמנת יתר של ילדים. שהנה, לא רק שאיתי השמן הופיע לפתע, דווקא עכשיו, על מרקעינו, אלא שבעת ובעונה אחת נחתו על מדפינו גם שני ספרי ילדים העוסקים בהשמנה.

האחד הוא "לא רק ממתק", שמתחיל כך: "היה היא ילד שחי בישראל / לא רזה, לא שמן, ושמו - דניאל / כל דקה זלל חטיף או גומי מסוכר / וכשהגיע זמן הארוחה - כבר לא טעם דבר".

ואיך האמא בספר פותרת את הבעיה? היא מציעה לילד שהם יכינו ביחד את האוכל, הנה כך: "מגזר נחתוך גלגלי מכונית / פשטידה נאפה בתבנית, / מהלחן ניצור גן שלם של חיות / והשניצל יהפוך למשחק קוביות". ברור שבמציאות הצעה שכזאת הייתה זוכה לבוווווו או לאיכסססס, אבל בספר הילד מקבל את ההצעה בשמחה - "יש! איזה כיף" דניאל מתרגש, "אמא, מהר תדליקי ת'אש! / את תכיני סלט עם פלפל ועלים, / ואני בינתיים אשטוף ת'כלים".

וואלה, מסמיקים עכשיו פנינו מאודם / איך זה שלא חשבנו על זה קודם?

הספר השני "פעם הייתי שמנמן" קצת יותר רציני, והוא מסופר מנקודת מבטו של הילד השמן: "שלום, קוראים לי רונן ופעם, כולם היו אומרים לי, שאני שמן... וכל הזמן הייתי נעלב, כי זה מאוד פוגע, אבל רק להיות שמן אני יודע". וכיצד נפתרת בספר הזה הבעיה? הנה כך: "יום אחד הכול השתנה כשיצאתי לשחק בגינה וראיתי ברחוב אישה שמנה. היה לה קשה לנשום והיא בקושי הלכה... והיא התיישבה לידי וסיפרה, כפשעם מזמן הייתה צעירה, ולא חשבה על הבריאות, על המשקל ועל השיניים ואכלה מכל דבר כפליים... אבל כשהתבגרתי הסבירו לי, שיש הרבה מחלות, שבאות בגלל המשקל והשומן, ואני צריכה לרזות, כי חבל על הזמן...

"ועכשיו, ילד, זה כבר קשה, אז לשמוע לי אולי תנסה - צריך לאכול בצורה מסודרת ארוחת בוקר בריאה, ארוחת צהריים מזינה, וארוחת ערב שאמא מכינה.. מלפפון, עגבנייה וכרוב זה הרבה יותר חשוב מעוגה מלאה מרגרינה ומהשוקולד במכולת של נינה".

בקיצור - אם אך נפנה להגיונם של ילדינו האהובים / הם מיד יכתתו ממתקיהם לעיסות עם סיבים / ובמקום חטיפים יאכלו עוף באורז ושזיפים / כי אם נשכנע אותם כמו שצריך / יימס גם שומנם והיה לגזר פריך.

ואולי בכל זאת כבר הגיע הזמן שתבינו, בנות / שבן-אדם, אפילו ילד, הוא קצת יותר מורכב מהשטות הזאת.

"לא רק ממתק", רחלי בהרל, אורנית; "פעם הייתי שמנמן", רות מזרחי, הוצאה עצמית