בית משפט השלום בתל-אביב זיכה מחמת הספק את ואליד אבולעפיה, מבעלי מאפיית אבולעפיה ביפו, מעבירה של איומים על עו"ד חיים שטנגר. לפי האישום, אבולעפיה אמר לשטנגר בתום דיון בבית הדין לעבודה: "חכה חכה, כשתצא החוצה אני אקרע אותך".
שטנגר ייצג עובד לשעבר במלון אמבסדור, שבבעלות חברת בתי-מלון מאוחדים, שבשליטתו ובניהולו של אבולעפיה. ביה"ד קיבל את תביעת העובד והרים את מסך ההתאגדות בין החברה לאבולעפיה, וחייבו אישית ב-250 אלף שקל.
במהלך הדיון, טען שטנגר בשם העובד כי משכרו נוכו סכומים שונים שלא הועברו לקרן פנסיה מתאימה. השופטת אפרת לסקר ציינה שאם הטענה נכונה "והכספים שנוכו משכרו נותרו בידי המעסיקים הרי שלכאורה קיים חשש כי בוצעה כאן עבירה פלילית". לטענת שטנגר, דבריה הציתו את חמתו של אבולעפיה, שאיים עליו והורחק מהאולם.
השופטת דורית רייך-שפירא קבעה כי הדברים המיוחסים לאבולעפיה הם בהחלט "בגדר איום מפורש אסור על-פי דין", אולם התביעה המשטרתית לא הוכיחה שהם אכן נאמרו. היא ציינה, ש"התנצחויות קולניות וקשות בין הצדדים ובאי-כוחם הן תופעה נפוצה באולמות בתי המשפט", כאשר "יש שופטים שמוצאים לנכון לאזכר התנהגויות החורגות מהשורה ומנושא הדיון, ויש הנמנעים מעשות כן".
מאחר שבפרוטוקול נרשם רק ששטנגר טוען שאוים, בחנה רייך-שפירא את יתר הראיות והעדויות, בין היתר אלה של שטנגר ועו"ד ממשרדו. כך למשל, במשמר בתי המשפט לא היה תיעוד להרחקת אבולעפיה מהאולם, כפי שטען שטנגר, למרות שמדובר באירוע המחויב בתיעוד.
היא הוסיפה, כי אבולעפיה (שיוצג ע"י עו"ד אורי רון) היה עקבי בהכחשותיו. הוא הודה שהתעמת עם שטנגר, קרא לו בשמות גנאי ואף "הבטיח" להתלונן נגדו לוועדת האתיקה. "נותר בליבי ספק ובגינו אני מזכה את הנאשם", סיכמה. (ת.פ. 6800/05).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
