חגיגות השרה רוחמה אברהם-בלילא

הממונה על אירועי ה-60 למדינה לא רוצה שאף אחד יגנוב לה את ההצגה

השרה רוחמה אברהם-בלילא, הממונה על חגיגות שנת ה-60 לעצמאות ישראל רוצה, שיזכרו אותה כמי שהפיקה את "החגיגות הגדולות" ביותר בהיסטוריה של המדינה. אלא שגם אם היא (המדינה) "חייבת לחגוג את קיומה", כפי שטוענת, ובצדק, כבוד השרה, אין הצדקה לקרנבל הבזבוזים המטורף, בעלות 100 מליון שקל, תוך ניצול מחפיר של הקופה הציבורית.

גם אם כוונותיה של השרה טובות; היא באמת רוצה חגיגות; ועל הדרך גם מספקת תעסוקה והכנסה לכמה מאות מפיקים וספקים הצפויים לגזור קופונים שמנים, "פרויקט חגיגות ה-60" עלול להפוך, למנוף פוליטי להאדרת שמה של רוחמה אברהם בלילא, ולא בטוח כלל שיתרום לשיפור מצב הרוח הלאומי.

מכתבת תחקיר מקיפה של אתי אברמוב ודני אדינו אבבה ב"ידיעות אחרונות" עולה, שלא הכול חגיגי בחגיגות ה-60 למדינה, שהכנתן עד כה התאפיינה בכפילויות וחוסר תיאום בין משרדי הממשלה, בזבוז כספים ומשאבים אנושיים, מאבקי אגו ומינויים פוליטיים.

אף אחד אינו חולק על כך שהשרה "מזיזה עניינים" והרים והולכת בגדול. אלא שבתחקיר עולות טענות על כפילות חלמאית, חוסר תיאום ובזבוז תקציבי בהוצאות.

למשל בהזמנתן הכפולה של שתי סיכות דש שונות לחגיגות: האחת - מיצרן סיני השנייה - מיצרן מקומי. דוגמא נוספת לכפילות המיותרת היא בעריכת שני טקסים נפרדים לציון "שחרור אילת", בהפרש של כמה שעות; הראשון - בעלות 200 אלף שקל בהשתתפות השרה; והשני בהשתתפות יו"ר הכנסת, דליה איציק, בעלות של 130 אלף שקל "בלבד". אבל למה לקטר? תנו לחגוג, יש לא מעט סיבות, וגם אם לא, סיכות בטוח לא חסרות.

כי אף אחד לא יגנוב את ההצגה מהשרה בלילא. לפי התחקיר, בין שרת החינוך יולי תמיר לשרה בלילא שוררים יחסים מתוחים בשל הקרב על "הפעלת" ילדי ישראל. שלא לדבר על המחלוקת שפרצה עם שרת החינוך לשעבר, הגב' שולמית אלוני, שפרשה ממועצת החגיגות, עקב ההחלטה לחגוג בר מצווה ל- 600 ילדים מעוטי יכולת על המצדה. "מצדה מסמלת חבורת טרוריסטים פאנטים, שבסוף גם התאבדו. כמה אפשר לחנך למיליטריזם?", אמרה הגברת אלוני ל"ידיעות".
ככה זה כנראה אצל היהודים, גם כשחוגגים, לא מפסיקים לרגע לקטר ולסבול.

עם כל הכבוד לכבוד השרה, המשתדלת למצוא סיבה למסיבה וכמה נקודות אור בניסיון לטשטש במעט ולהסוות את מאות אלפי ישראלים החיים מתחת לקו העוני ללא מוצרים בסיסיים לחג הפסח; את עשרות אלפי ניצולי השואה, המחטטים בפחי הזבל; את החולים הסופניים, המייחלים לתרופות בסל - שעבורם שעשועים אינם תחליף ללחם - אין מקום למסכת חגיגות ראוותנית ובזבזנית שכזו.

גם אם אסור לקלקל חגיגות, ואסור במיוחד להשבית את שמחת "חגיגות השישים" גם את קול פיצוץ הסקאדים והגראדים בדרום הארץ, לא ניתן להשתיק בהבאת עשר תזמורות צבאיות מרחבי העולם.

גם לא בהפעלת מופע לייזר יקר במיוחד (בעלות 10 מליון שקל); לייזר שאמנם אינו מיירט סקאדים ולא מסוגל להגן על שדרות ואשקלון, אבל, מאידך, משלב אור, מוזיקה, אפקטים וכמובן משגר קרני לייזר בלונדיניות במיוחד לשמונה ערים מרכזיות.

מופעי הרובוטיקה, האווירובוטיקה והפירוטכניקה של כבוד השרה אברהם-בלילא "יאירו את שמי ישראל", על חשבון משלם המיסים הישראלי. בינינו, מה היה רע בזיקוקים הזולים, בשירה בציבור, בריקודי ה"הורה" שבכיכר העיר ובפטישי הפלאסטיק שנותנים בראש.

צרו איתנו קשר *5988