מקובל לחשוב שתעשיית המוליכים-למחצה הישראלית הוקמה ב-1974. אז, לאחר מלחמת יום הכיפורים, החליט עובד ישראלי בחברה צעירה בשם אינטל, דב פרוהמן שמו, כי הוא חוזר לישראל. כמה חודשים לאחר מכן, הגיעה לארץ משלחת מכובדת של קברניטי אינטל, בראשות אנדי גרוב. המהלך הראשון של החברה בארץ היה הקמת מרכז פיתוח בחוף שמן בחיפה, מרכז שהעסיק 5 עובדים. והשאר היסטוריה.
אינטל 
אכן הייתה החברה היחידה שעסקה בישראל בתחום המוליכים-למחצה, אבל באקדמיה התעסקו בנושאים הללו עוד לפניה. שני פרופסורים, ניקולס קליין ויצחק קדרון, יזמו את ההתמחות בטכניון שהקימה כאן את התשתית המתאימה מבחינת כוח האדם החל מסוף שנות ה-60.
אינטל פרצה את הדרך בעוד תחומים, והייתה הראשונה שהקימה בישראל ב-1980 מפעל לייצור מוליכים-למחצה (FAB 8) בירושלים. לצידה של ענקית השבבים פתחו בישראל פעילות פיתוח בתחום המוליכים-למחצה גם החברות נשיונל סמיקונדקטורס (1978) ומוטורולה סמיקונדקטורס, (1982). לימים, מוטורולה סמיקונדקטורס הפכה לפריסקייל.
כבר באותם ימים, המלחמה על כוח האדם האיכותי הייתה קשה. החברות הבינלאומיות גנבו אחת מהשנייה עובדים, וכך חלק מעובדי אינטל עברו לנשיונל וחלק מעובדי נשיונל עברו למוטורולה. ישראל הייתה אטרקטיבית גם מבחינת הייצור, וב-1984 הוביל גיורא ירון את פתיחת מפעל נשיונל סמיקונדקטורס במגדל העמק - שבתוך כעשור יהפוך לבסיס שעליו תקום חברת טאוואר סמיקונדקטורס.
את בוגרי אינטל, נשיונל ומוטורולה של שנות ה-70 וה-80 מוצאים היום בחלק נרחב מהחברות הבולטות של היום בתחום השבבים בישראל.
אם כך, ההתחלה של התחום בישראל הייתה בעקבות ענקיות ההיי-טק הבינלאומיות. את החברה הישראלית הראשונה בתחום הקים לוי גרצברג, שהציע לעוזיה גליל מאלרון, להקים חברה שתפתח שבבים בתחום עיבוד האותות (DSP) וקרא לה צורן .
טכנולוגיית ה-DSP כמעט לא הייתה קיימת, ולמעשה צורן הקדימה בהרבה את זמנה, מה שעלה לה בשנים ארוכות שבהן בקושי שרדה. רק בתחילת שנות ה-90, הצליחה צורן לחדור לשוק היפני ובעקבות ההתקדמות במוצרי צריכה אלקטרוניים המבוססים על טכנולוגיה דיגיטלית פרצה החברה.
אולי זו מקריות ואולי בגלל האתגר הטכנולוגי, אך הישראלים היו אלה שהובילו את עולם-המוליכים למחצה העולמי והתמחו בטכנולוגיית זיכרון בלתי נדיף (פלאש), ובראשם ד"ר פרוהמן, ד"ר בועז איתן (לימים, מייסד סייפן), ד"ר אלי הררי (מייסד סנדיסק) ולאחר מכן גם דב מורן (מייסד אם סיסטמס). תחילת הפעילות הישראלית הייתה באותו המפעל של נשיונל, שהוקם במגדל העמק, ובין השאר ייצר גם על בסיס טכנולוגיית הזיכרון שפיתח בסוף שנות ה-80 איתן בעמק הסיליקון.
מכאן, עבר עולם השבבים הישראלי להתמקד יותר בתחום התקשורת, בעיקר בהובלת מוטורולה. הפעילות בישראל הייתה מבוססת על פרויקט שנסגר במוטורולה סמיקונדקטורס וניתן כדי לספק תעסוקה לפעילות בישראל..
עם הרקע הזה של פעילות בתחום הזיכרונות, תקשורת הנתונים, DSP, ומעבדי ה-PC, קמה בסוף שנות ה-80 חברת DSP של דוידי גילה ושבתאי אדלסברג, ובשנת 1993, גלילאו - שתיהן בין החברות המפוארות שידעה ישראל בתחום ההיי-טק.
מצד הרכישות בתחום השבבים, ידעה ישראל מספר מהלכי מיזוג ורכישות מכובדים למדי. בתחילת שנות ה-90 התפצלה DSP ל-DSPG, שפיתחה שבבים למשיבונים דיגיטליים ול-DSPC, שפיתחה שבבים לטלפונים סלולאריים. DSPC נמכרה לאינטל ב-1999 תמורת 1.6 מיליארד דולר. גלילאו נמכרה למארוול בשנת 2001 תמורת 2.7 מיליארד דולר. בוגרי DSPC נמצאים כיום כמעט בכל חברה ישראלית שמפתחת פתרונות עיבוד לשוק התקשורת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
