שנתיים מאסר בפועל לעו"ד שהסתיר את עיסוקו כקבלן והעלים 5 מיליון שקל

קרקובר (59) הורשע ב-13 עבירות המס שיוחסו לו. בשנים 1998-2002 הוא העלים הכנסות בסך 5 מיליון שקל שהיו לו מעיסוק בקבלנות בניין - עיסוק שעליו לא דיווח לפקיד השומה - וממכירת דירות. עוד הורשע באי-דיווח ובהימנעות מתשלום מע"מ בסך כ-609 אלף שקל בגין מכירת הדירות.

לצורך הסתרת עיסוקו כקבלן בניין ולצורך העלמת ההכנסות ממכירת דירות, נקבע בהכרעת הדין, הוא השתמש "מתחילת הדרך ועד סופה בשלל אמצעי מירמה, כזב, תכסיסים ותחבולות, הן כלפי שלטונות המס, והן כלפי רוכשי הדירות". כך למשל, למרות שהוא רכש ב-98' מגרש ברחובות במסגרת עסקת קומבינציה, הוא ערך חוזה כוזב כאילו הדירה נרכשה על-ידי עמותה פיקטיבית ובה שני שותפים.

כדי "להכשיר" את העמותה, הוא פיצל באופן פיקטיבי וכוזב לשניים את הסכמי מכירת הדירות, אחד כביכול למכירת זכויות במגרש והסכם שני כביכול לרכישת שירותי בנייה. כך השיג הקלה במס רכישה לרוכשים ופיתה אותם לחתום על החוזים המפוצלים. בגין חלק מהתקבולים הוא לא הנפיק כלל חשבוניות ובגין חלק אחר הנפיק חשבוניות כוזבות, על היות התקבולים פיקדונות כביכול במסגרת עיסוקו כעו"ד, שאינם חייבים במע"מ.

סניגורו, עו"ד עדי אלבוים מהסניגוריה הציבורית, ביקש להסתפק בעבודות שירות בנימוק שמדובר בהרשעה תקדימית בעבירות העלמת מס ומע"מ על יסוד מעשים הקשורים ב"עמותת בנייה", תחום שבו קיים ערפול רב בהוראות החוקיות באשר לדרישת הגילוי והדיווח של עסקאות.

מערכת רמייה

השופט ירון לוי קבע כי מדובר בטענה מקוממת, וכי "כל המעשים בגינם נותן הנאשם את הדין, נגועים בכזב וברמייה", וכי "קרקובר הקים מערכת רמייה מסובכת, מפותלת ומתוחכמת שכל מטרתה להונות את שלטונות המס". השופט ציין, שעל העונש לגלם את העובדה ש"מדובר בהתנהלות שיטתית, המחייבת תכנון ומחשבה" ולא במעידה חד-פעמית.

שיקול נוסף לחומרא היה שקרקובר העלים מפקיד השומה מקור הכנסה שלם, שבאותה עת היה גם מקור הכנסתו העיקרי, משום שדיווח על הכנסות של כ-500 אלף שקל בלבד מעיסוקו בעריכת דין. גם עצם היותו של הנאשם עו"ד, קבע השופט, מהווה שיקול לחומרא וכי פעל רק מתוך תאוות בצע ואפילו לא מתוך מצוקה כלכלית. "יידע נא הנאשם כי חילל את כבוד מקצוע עריכת הדין וכי צווארונו אינו 'לבן'", קבע. (ת.פ. 1333/05).