מביך מביך מביך

שוו בנפשכם מה היה קורה אם אתר הפד היה נפרץ. נשמע דמיוני, לא? אז זהו שבישראל, כמו בישראל, מסתבר שתרחישים דימיוניים יכולים להתגשם.

פריצת ההאקרים לאתר בנק ישראל בשבוע שעבר, אחד ממעוזי המידע הממשלתיים החשובים ביותר, היא הוכחה ניצחת שלישראל יש עוד דרך ארוכה אם ברצונה להידמות לשווקים המפותחים בעולם.

שוב ישראל הוכיחה את מה שכבר ידוע לכל. שהיא אולי מעצמת היי-טק, וחברות הסטארט-אפ הטכנולוגיות הן אחד מהמאפיינים המוכרים ביותר שלה, אולם באותה נשימה היא אינה מסוגלת לאבטח את המידע שלה, בדומה לזליגות המידע המתרחשות מעת לעת בבסיסי צה"ל.

וכמו במקרים הללו, הבכירים האחראים ממהרים מייד להטיל את האשמה על גורם אחר. אך במקרה הזה לא הש"ג אשם. האשמה מוטלת, רובה ככולה, על בנק ישראל. הרי הכתובת הייתה על הקיר.

בביקורות קודמות שנערכו באתר נחשפו ליקויים ותקלות, אולם אלה זכו להתעלמות גורפת. מה שיותר מטריד, מלבד הפריצה עצמה, היא שלבנק ישראל, הגוף שקובע את נהלי האבטחה של הבנקים המסחריים, נדרשו 4 ימים שלמים עד שאנשיו הצליחו לשחזר את המידע ולהעלות את האתר לאוויר. גם אז, ניסיון פריצה נוסף אילץ את הממונים להפיל את האתר שוב, ועד לרגע זה, האתר פועל אומנם אבל מעת לעת מופיעה הודעת שגיאה. קצת מביך.

מתברר שבמלחמה על התדמית של ישראל כמעצמה טכנולוגית, אנחנו כבר עם היד על התחתונה. העובדה שבנק ישראל שמע על הפריצה מכלי התקשורת מעציבה אף היא. ולמרות זאת, האירוע המביש עבר יחסית בשקט תקשורתי, למזלו של בנק ישראל. בארה"ב, זה בטוח, זה לא היה עובר בשתיקה.