חיי שרה: פרידה מהשופטת שרה סירוטה

טמפרמנטית, צבעונית, דוקרנית, שלוחת רסן, "ג'ינג'ית", "אימת העבריינים", "אשת הברזל", "שופטת בדם". שרה סירוטה, מהאייקונים הבולטים של מערכת המשפט, שחוותה על בשרה את זוועות השואה, הובאה היום למנוחות

הבוקר, כשעה לאחר הצפירה ליום השואה והגבורה, הובאה למנוחות סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בת"א לשעבר, השופטת הוותיקה שרה סירוטה, לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. חבריה של סירוטה התקשו להתעלם מהסמליות שבמועד קבורתה של האישה, שחוותה על בשרה את זוועות השואה. "נראה כאילו סירוטה בחרה להיקבר ביום השואה", אמר עמית לכס השיפוט. סירוטה, שנולדה בעיירה קטנה ברומניה, שרדה מסע רגלי של 400 ק"מ, שנמשך כשישה שבועות, כאשר גורשה משפחתה לאזור העיר ברשט שבאוקראינה.

"זה היה מסע המתה איטי", תיארה סירוטה את זיכרונותיה הקשים בראיון ל"ידיעות אחרונות". "היה ברור שרוב הצועדים לא יחזיקו מעמד בהליכה הזאת, עם התרמיל והסמרטוטים, ושדינם בעצם נחרץ. ובאמת, מי שלא הצליח ללכת הרגו אותו. הגופות היו מוטלות בצידי הדרכים, הצחנה נוראה, התמונות מזעזעות - ואני הקטנה רואה הכול, שומעת הכול, מריחה הכול. מבינה שמלאך המוות מתקרב גם אלינו". באוקראינה מת אביה, וכעבור זמן קצר הוצאו להורג גם שני אחיה, שלושה חודשים בלבד לפני סיום המלחמה. לאחר המלחמה סירוטה, אז בת 12, שבה לרומניה עם אמה ואחיותיה, ובאוניית מעפילים הן עלו לישראל.

סירוטה שמרה על קשר עם חבריה בבית המשפט עד יומה האחרון. "עקבנו אחר המחלה, והיה קשה לנו עם הסבל שלה", אמר אתמול בכאב גלוי נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן. "היא שמרה איתנו על קשר טלפוני עד לפני יומיים, על אף שהיה ברור שזה כבר הסוף". גורן מספר, כי סירוטה "הייתה שופטת מיוחדת מאוד. שופטת בדם. ילדותה בשואה השפיעה מאוד על דעותיה ועל אישיותה. היו לה דעות עצמאיות וחוש צדק מפותח. לכאורה, היא נראתה קשוחה, אבל בנשמתה היא הייתה אישה רחמנית וטובה, וחברה יוצאת מהכלל שלא שוכחת שום יום-הולדת ויודעת לתת מעצמה".

אופי ג'ינג'י

חבריה לכס השיפוט אהבו אותה. בלווייתה נראו שופטי המחוזי בת"א בהרכב מלא כמעט, חבריה מהפרקליטות וגם מספר שופטי עליון. גם סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, השופט (בדימ') יהושע גרוס, מתקשה להשלים עם אובדן חברתו הטובה. "בבית הקברות יכולנו להרגיש את האהבה שכולם רחשו לה. היא הייתה אישה ושופטת מיוחדת במינה. כלפי חוץ נראתה מאוד נוקשה ודומיננטית אבל בפנימיותה היא הייתה אישה מאוד חמה. היא לקחה הכול ללב, הייתה מאוד אנושית בהתייחסותה לכולם, והכול נגע לה. איבדנו חברה טובה ומסורה שידעה להעריך את האנשים מסביבה ולפרגן להם".

סירוטה, 72, מהשופטות הוותיקות והמוערכות בבית המשפט המחוזי בת"א, נודעה בעיקר בשל לשונה המושחזת ושלוחת הרסן, מזגה החם ודעתנותה. מי שהגיע לאולמה ידע שהוא חשוף לביקורת לא רחמנית מצידה, אם היא אכן תמצא פגם בהתנהלותו בפניה.

"היא הייתה מהירת לשון והייתה לפעמים משתלחת בעורכי-דין ועולבת בהם, אבל אחרי דקה היא הייתה מתנצלת ומשגרת בדיחה להקל על המתח באולם. היא לא השאירה משקעים וכולם אהבו אותה", אומר פליליסט ותיק. "חוץ מזה, כל הצדדים חטפו ממנה. היא הייתה אובייקטיבית".

ברבים מהדיונים נראתה סירוטה משועממת, וכדי להפיג את השעמום היא נהגה לשגר בדיחות ציניות אל באיה, שלא תמיד הובנו כהלכה. "היא הייתה מאוד חריפה ומהירת תפיסה, וכיוון שהבינה כבר בדקות הראשונות את הקייס וידעה את התוצאה, היא נראתה משועממת", מסביר סנגור שהופיע מולה פעמים רבות. "היא הייתה מהירה וידענית מדי, וזה הוביל לשעמום שלה, ולכן ניסתה לתבל את הדיונים בהערות עוקצניות".

סירוטה זוהתה בעיקר עם התחום הפלילי, שבו עסקה שנים ארוכות, אף שסמוך לפרישתה עברה לדון בתיקים אזרחיים. משך שנים כיהנה כראש הרכב פשע חמור ושמעה תיקי רצח, תיקים ביטחוניים ותיקי עבירות מין. בין היתר, עמדה בראש ההרכב ששלח את המחבל מרואן ברגותי לחמישה מאסרי עולם מצטברים. משפט ברגותי נתפס על-ידי מערכת המשפט כתיק רגיש במיוחד, בעיקר בשל הכיסוי התקשורתי הבינלאומי הרחב, והיה מי שהרים גבה בעקבות מינוי סירוטה, שופטת בעלת מזג סוער ולשון מושחזת, לראשות ההרכב.

ואכן, ברגותי הצליח די בקלות לגרור את סירוטה באחד הדיונים הראשונים לוויכוח חסר תכלית, שבמסגרתו עשה תעמולה לפלסטינים. "אני לוחם למען חירות ועצמאות ושלום בין שני עמים, על בסיס שתי מדינות לשני עמים", הטיח ברגותי לעבר סירוטה בדיון. סירוטה לא נשארה חייבת וענתה: "אדוני, אני לא יודעת מה עשית, אבל מי שלוחם שלום לא הופך אנשים לפצצות והורג ילדים". במשך הדיון דיברה סירוטה בתקיפות אל ברגותי, אך כשאנשי המשמר באו להושיבו ולהכריח אותו לנהוג כלפיה בכבוד, היא נזעקה: "אל תיגע בו" אמרה למאבטח "אני אסתדר איתו".

עו"ד דבורה חן, לשעבר מנהלת המחלקה לעניינים ביטחוניים בפרקליטות המדינה והתובעת במשפט ברגותי, לא הופתעה מסירוטה. "היא הייתה שופטת טמפרמנטית, ש'לא הצטיינה' במזג שיפוטי", אומרת חן ומוסיפה: "היא הייתה אדם מבריק וקצר סבלנות, ולא חסכה גם ממני את שבט לשונה כשהופעתי בפניה". עם זאת, מוסיפה חן, "תמיד המשכתי להעריך ולחבב אותה מאוד, ולא לקחתי שום דבר אישית. היה לה אופי ג'ינג'י וגם לי יש קצת אופי ג'ינג'י, ולכן לא פעם היו בינינו התנגחויות בטונים גבוהים וקולניים, אבל גם הערכה עמוקה וידידות רבת-שנים, ואני מאוד מצטערת על פטירתה".

צעירה ברוחה

סירוטה שפרשה לפני כשנתיים לגמלאות, החלה את דרכה המקצועית ב-61' בפרקליטות מחוז ת"א. ב-75' מונתה לכהן כפרקליטת מחוז מרכז, תפקיד שאותו מילאה כעשור. היא שימשה כתובעת במשפטו של צבי גור, שהורשע ברצח הילד אורון ירדן, במשפטו של המרגל מרקוס קלינגברג, במשפטו של שר הדתות אהרון אבו-חצירא ובמשפט השוחד של ראש עיריית רחובות, שמואל רכטמן.

גורן נזכר בפגישתו הראשונה עם הפרקליטה האסרטיבית, שלימים הפכה לחברתו הטובה. "דרכינו הצטלבו כשסירוטה הייתה פרקליטת מחוז מרכז ואני שופט שלום בכפר-סבא. יום אחד היא פשוט הופיעה בלשכתי. באה לבקר. היא לא הכירה אותי כלל. היא הציגה את עצמה כפרקליטת המחוז, ואמרה ששמעה דברים טובים ורצתה להכיר אותי אישית, וכך נוצר הקשר". שלוש שנים מאוחר יותר (ב-84'), כשמונה גורן לשופט בית-המשפט המחוזי בת"א, סירוטה כבר חיכתה לו שם. השניים חלקו לשכה אחת והקשר התחזק. "זו הייתה תקופה של חברות אמיתית. אפילו הצלחתי לגמול אותה מסיגריות למשך הישיבה המשותפת בלשכה. אבל כשעזבתי היא חזרה לסורה".

עו"ד ששי גז, שהופיע בפניה פעמים רבות, הצטער לשמוע על פטירתה של השופטת הייחודית, שגילתה מומחיות וידענות יוצאי דופן בתחום המשפט הפלילי. "מעט שופטים ידעו את המשפט הפלילי כמו סירוטה. היא הייתה שופטת שיודעת חוק ומשפט ברמה גבוהה, מהירת מחשבה, והבינה את כל הסיפור לפני שהעד או העו"ד התחיל לדבר. מעל הכול היא הייתה בן-אדם. אהבה את המין האנושי ונשארה בן-אדם לאורך כל השנים. שופט בתחום הפלילי, מעבר לזה שהוא משפטן, חייב לאהוב את המין האנושי ולהישאר בן-אדם, הרבה לפני ידיעת החוק והמשפט. לה היה שילוב מנצח של שתי התכונות".

על אף שזכתה לכינויים "אימת העבריינים" ו"אשת הברזל", בעיקר עקב חדות לשונה ונחרצותה, סנגורים שהופיעו בפניה זוכרים שופטת שהתייחסה בכבוד למתדיינים שהופיעו בפניה בלי אג'נדה כזאת או אחרת שקבעה לעצמה מראש. גז: "היא לא יצאה מנקודת מוצא שהנאשם ביצע את המיוחס לו. היא כיבדה את הנאשמים ועשתה משפט וצדק. סירוטה ראתה את האדם מאחורי כל "נאשם". גם עו"ד דן שיינמן, מהסנגורים הוותיקים, קיבל את ההודעה בצער. "היא הייתה אישה מיוחדת מאוד, רחבת אופקים, מקורית בחשיבה שלה, ישרה וטובת-לב. שופטת מאוד מגוונת ולא שגרתית בתפיסה ובחשיבה שלה. הייתה לה פתיחות וסקרנות, בעיקר היא הייתה צעירה ברוחה".

טרם חלתה, הזדמן לשיינמן לעבוד עם סירוטה, שהצטרפה במפתיע כיועצת לשר המשפטים לשעבר, חיים רמון, במהלך משפטו. בראיון פרישה שנתנה לכתבי "ידיעות אחרונות" מרדכי גילת ומיכל שבת, אמרה סירוטה, כי "בית המשפט טעה בניתוח חלק מהחומר. לחיים רמון, שאני לא מצדיקה את המעשה שלו מבחינה ציבורית, נעשה עוול בעצם העמדתו לדין".

רמון, ששוהה עתה בארה"ב, אמר אתמול: "על אף שלא הייתה בינינו כל היכרות קודמת, כשראתה השופטת סירוטה מה שהתרחש בענייני וסברה שנעשה לי עוול, היה לה את האומץ להציע להתייצב, אפילו בבית המשפט, כדי להגן עלי, נוכח חוסר הצדק שראתה. מקרה זה מעיד על אומץ ליבה ועל כך שהיא הייתה אישה ישרה שחיה לפי אמונתה והלכה איתה עד הסוף, גם כשהדבר היה כרוך בהליכה נגד הזרם והבון-טון".

ואכן מי שהכיר את סירוטה ידע שהיא חיה על-פי אמונתה ועקרונותיה. היא אמרה את אשר על ליבה "בלי לעשות חוכמות". חבריה מעידים, כי "פיה וליבה תמיד היו שווים". מה שאתה רואה (ושומע) זה מה יש. "היא הייתה בן-אדם עם יושר ואמונה חסרת פשרות, ובדברים שהאמינה בהם אמרה את אשר על ליבה ללא היסוס", אומרת חן. "היא גם שילמה על זה מחיר, על הנכונות והרצון לומר את אשר על ליבה בלי לנסות להתחנף ולהתחנחן. אבל להבנתי היא חיה עם זה בשלום".

ב-85' מונתה סרוטה לשופטת בית המשפט המחוזי. היא ישבה במשפטם של ראשי וחברי משפחות פשע, כמו אריה אלפרון ורוני הררי, ולהבדיל דנה גם בתיקים ביטחוניים. בין המפורסמים שבהם דנה היה משפטו של תא"ל (במיל') יצחק (יצה) יעקב, שזוכה ב-2002 מעבירת מסירת מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות.

טיפוס לוחם

פרשה מפורסמת נוספת שנדונה בפניה, הייתה זו שזכתה לכינוי "הפגישה הלילית", שהסעירה רבים בשנת 1986, שבמסגרתה הורשעו ענקי המשפט עוה"ד רם כספי ויגאל ארנון בעבירה של הטרדת עד (אחר-כך ארנון זוכה בעליון).

אמירותיה העוקצניות של סירוטה כיכבו בהרבה כותרות, אך חשוב לומר: זה לא שהיא לא הצליחה לנצור את לשונה, היא לא רצתה, תכונה שהביאה עליה ביקורת, שהגיעה לשיאה כשנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, נזף בה בעקבות אחת ההתבטאויות. ב-2003, בעקבות התקפתו של אליקים רובינשטיין על העיתונות, שתקפה אותו בפרשת ניצב משה מזרחי, אמרה סירוטה, כי היועץ "לא יכול להתבכיין" ו"כי מי שנכנס למטבח לא יכול להתלונן שחם שם".

על כך, העיר ברק בפומבי: "אני תקווה כי התבטאויות מסוג זה לא יישנו". הנזיפה, נטען בזמנה, הייתה מחווה של הנשיא ברק לשר המשפטים יוסף לפיד שפנה אליו בעניין, ומלכתחילה לא התכוון ברק לבקש הסברים מסירוטה בגלל הדברים שאמרה על רובינשטיין.

למרות ניסיונה הרב וההערכה שרחשו לה במערכת, לא קודמה סירוטה לבית המשפט העליון. נראה, כי לשונה הדוקרנית ואישיותה הצבעונית והמיוחדת היו חסם בפניה. "אני טיפוס לוחם, ואולי זה לא מתאים לעליון", אמרה סירוטה בראיון ל"ידיעות אחרונות". אך היא לא נשמעה מאוכזבת במיוחד כשהוסיפה: "חוץ מזה, אני אוהבת את העבודה בבית-המשפט, היא חיה ותוססת. בעליון מנותקים מעדים, וזו עבודה יותר סטרילית".