שאלה ויציאה

שי הורוביץ היה בן 17 כאשר החליט לעזוב את העולם החרדי שבו נולד וגדל. לאחר הקשיים שחווה הוא הביע בטלוויזיה את רצונו להקים אגודה שתעזור ליוצאים בשאלה כמותו.

בין הצופים בהורוביץ היו תמי ומיקי כהן, פלמ"חניקים לשעבר וכך, ב-1991, הוקמה "הלל - האגודה ליוצאים בשאלה, הזכות לבחור".

האגודה חיה על התנדבות ותרומות, מה שיוצר כמובן את הצורך להגיע לציבור, בין השאר, באמצעות הרדיו. לפני כחודש פנתה האגודה לרדיו תל אביב, הרדיו אמר תודה רבה, לקח את הצ'ק ושידר את התשדיר - כצפוי וכמקובל.

ואז אירע המעשה המאוד בלתי צפוי והמאוד בלתי מקובל בתחנות שוחרות פרסומות. לאחר ששידרה שבעה תשדירים מהעשרה, עליהם הוסכם, הודיעה הנהלת הרדיו לאגודה כי לא תשדר את שלושת התשדירים שנותרו. מובן מאליו שהאגודה, באמצעות עו"ד רות ברק, שיגרה מחאה מלווה ובקשה להסבר.

טנק מול רוגאטקה

מנכ"ל הרדיו, שי בן-מאור, שיגר בתשובתו את הנימוק הבא: "כשם שהתחנה לא שידרה תשדירים המעודדים חזרה בתשובה, מתוך התחשבות במאזיניה, שעניין כזה עשוי להיות לצנינים בעיניהם, כך אין היאׂמעוניינת לשדר תשדירים, המעודדים חזרה בשאלה ועשויים לפגוע במאזינים אחרים".

אז עכשיו בוא נראה מה נאמר בתשדיר של האגודה:

"ברדיו המעבר מהעולם החרדי לחילוני נראה פשוט, במציאות לחוזרים בשאלה הוא הרבה יותר מסובך. אגודת הלל עוזרת לחוזרים בשאלה במציאת בית חם, השכלה והסתגלות לעולם המודרני. בואו נעזור. פרטים והתנדבות בטלפון 1-700-70-70-73".

אתם רואים כאן ולו מילה אחת של עידוד לחזרה בשאלה? מה שעולה מהתשדיר זה שהאגודה מסייעת לאלה שכבר החליטו לעשות את הצעד מהעולם החרדי לחילוני.

להשוות מחזירים בתשובה עם אגודת הלל, כפי שעושה מנכ"ל הרדיו, זה כמו להעמיד טנק מול רוגאטקה.

למחזירים בתשובה יש כספים רבים, מפלגות, גישה לצה"ל, לבתי ספר, ותחנות רדיו משלהם.

איפוא תמצא אגודת הלל במה להעביר מעליה את מסר העזרה שלה? אם לא ברדיו "ליברלי" ו"מתקדם" כמו הרדיו המסחרי, מה נשאר לה? הרדיו של ש"ס?

"צניניותם" אומנותם

כמו בכל סיפור טוב, גם כאן יש אתנחתא קומית. היא נמצאת בחרדה של מנכ"ל הרדיו לרגשות המאזינים ולרצונו למנוע מהם "צנינים". אתם יודעים מי משדר בתחנה הזאת? - חבורה של צעירים חסרי מנוח ולעתים חסרי רסן. שהפרובוקטיביות היא לחם חוקם והצנינים הם אומנותם. אלה חבר'ה המתנגדים לכל פגיעה ב"חופש הביטוי", גם כאשר מדובר בביטוי מופקר. ואלה חרדים לביטויים שאינם "עשויים לפגוע במאזינים". חה,חה, חה.

ממי פחד המנכ"ל?

האם מדובר בחרדה לשלום המאזינים בכלל, או לסקטור או מיגזר מסויים? התשובה נמצאת בעובדות. המנכ"ל טוען שהוא אישית החליט על הפסקת התשדירים מבלי שהיתה עליו השפעה כלשהי. כלומר, מנכ"ל הרדיו מבקש שנאמין שבוקר אחד, לאחר ששודרו כבר שבעה תשדירים, הוא אמר לעצמו היי, צריך להפסיק מיד את התשדירים של הלל.

אף אחד לא דיבר אתו, לא ביקש, לא לחץ, לא איים, סתם כך, הארה? או שמא גירסת מנהלת הלקוחות, שירה בייניץ יותר נכונה? היא היתה זו שהודיעה לאיש האגודה גדי וייסמן את הבשורה, ואמרה לו, לדבריו, ש"שר התקשורת איים שיסגור את התחנה אם יימשכו התשדירים". קצת שונה מהסברי המנכ"ל, לא? השר כידוע, הוא איש ש"ס, אריאל אטיאס, המכחיש בכל תוקף שהתערב בכל צורה שהיא. אפשר להאמין לו, שרים אף פעם לא עושים בעצמם את העבודות הללו.

אבל התנהגות המנכ"ל מלמדת שמישהו, או מי שהם, גרמו לו לוותר על מטה לחמה של התחנה - תשדירי פרסומת. מה שאומר שההנהלה החליטה שהמשך התשדירים עלול לגרום להפסדים גדולים יותר. מה הלאה? - האגודה פנתה אל הרשות השניה שבודקת, מנהיג מרץ חיים אורון כבר בענין, והבג"ץ ברקע. בקיצור, נראה שעוד יישמעו בפרשה הזאת כמה ביטויים חופשיים, אם כי אולי לא במעוז הצנזורה ברדיו תל אביב.