אדיר מילר | קומיקאי

על אף שאדיר מילר, 34, חושב שהוא טיפוס מאוד לא כלכלי, שמרן להחריד שמשקיע בפק"מ, ומבזבז את המאה דולר שלו במכונות מזל בקזינו במטבעות של 25 סנט, הוא תופס את עצמו במונחים של שוק ההון וקמעונות בסיסית. "אני, כמו כל שחקן, מניה", הוא אומר, "וכל החלטה שאני לוקח מעלה או מורידה את הערך שלה בשוק, מאריכה או מקצרת את חיי המדף".

אחת ההחלטות החשובות שעשה במהלך הקריירה שלו הייתה לעזוב את העשייה הטלוויזיונית, שכללה עד אז הופעות אורח ב"ראשון בבידור" וב"יאיר לפיד", ותוכניות שהוביל, "ערב אדיר" ו"היכל התרבות", לטובת כתיבת הסדרה "רמזור", השתתפות בסרט הקולנוע "הסודות", ותפקיד תיאטרוני ב"הלהקה".

המניה שלך באמת ירדה באותה תקופה.

"זה היה צומת קשה. ויתור על הרבה כסף בשביל שיקול אמנותי גרידא. ידעתי שאני פותח דלת, אבל חשבתי שזה לא יהיה טוב".

למה?

"לא ידעתי איך הקהל יקבל אותי, אבל הייתי בטוח שיהיו נשמות טובות שיגידו, מה הצניחו אותו לתיאטרון. החלטתי להמר".

הבמאי אבי נשר אשם במהפך הזה.

"הוא ראה אותי לפני שבע שנים בסטנד-אפ, ובסוף ההופעה ניגש אליי ואמר, 'אתה שחקן', והציע לי תפקיד ב'סוף העולם שמאלה'. לא ממש מצאתי את עצמי בתפקיד של הודי או מרוקאי. לפני 'הסודות' הוא הציע לי את התפקיד של ינקי, ועשה אודישנים גם לכל העיר. עליתי לחמישה האחרונים ונבחרתי. הוא גם המליץ עליי לאילן רונן בהבימה".

היית צריך להחליט אם לעשות עוד עונה של "היכל התרבות", או ללכת לתיאטרון, כשאף פעם לא למדת משחק.

"אני זוכר שאמרתי לאילן, שאמן סטנד-אפ שעומד על הבמה מגיל 20 לומד דרך הרגליים. אתה ממלא אותה בג'ינס, בטי-שירט ובבקבוק מים, ולא צריך לעשות חזרות על במות חדשות, כי כבר הופעת על כולן ואתה מכיר את כל היציאות והכניסות".

עם מי התייעצת כשהחלטת לשנות כיוון?

"עם העורך דין שלי, ד"ר הלל סומר, עם שלי, אשתי, עם המשפחה, ואני מאוד מקשיב לבטן שלי".

השיקול הכלכלי לא היה קריטי, כי היית כבר מסודר כלכלית.

"אני אמן די שונה, ואפילו די אידיוט לפעמים, כי הכסף הוא אף פעם לא שיקול. לפני שנתיים ערוץ 10 הציעו לי הרבה כסף על תוכנית יומית במקום אסף הראל, וכשחיפשו מחליף ליצפאן בערוץ 3 היה דיבור. לא הסכמתי".

ולא כאב לך הלב על הכסף?

"אני אוהב לקרוא למה שאני עושה אמנות. לא חשבתי שזה נכון להפוך לנוף, כי זה מה שקורה למנחה בתוכנית יומית".

בכל זאת הקמת משפחה, והכנסה צריך. לא כך?

"הייתה לי, ממופע הסטנד-אפ שרץ כל הזמן. אבל היה צמצום כלכלי משמעותי".

לא נלחצת?

"כשהלכתי לתיאטרון העליתי את המניה שלי. בתיאטרון מתבגרים בכבוד. אני מופיע עכשיו בהצגה עם דבורה קידר, שחקנית מופלאה בת 84. הארכתי את חיי המדף שלי, כי בטלוויזיה יכולים לבעוט בך. ונכון, אני איש משפחה ויש לי אחריות".

לא הופעת בטלוויזיה, אבל עבדת כמו חמור.

"סדרה זה שלבים. הייתי מספיק מפורסם כדי לבקש פגישה עם אבי ניר ב'קשת', שהיה בטוח שאני עומד להציע לו קומדיה. הוא היה מרוצה שרציתי להביא אדיר שונה, והסכים ללכת על זה. הגשתי סינופסיס, נערכה פגישת הקראה גדולה לפני מקבלי ההחלטות, והייתי אמור לחכות לתשובה במשך שישים יום. לשמחתי הם חזרו למחרת עם תשובה חיובית. פניתי ל'קופרמן הפקות' כדי שיפיקו, כתבתי שני פרקים לבד, והבנתי שאני צריך כוח עזר. אחרי אודישנים בחרתי ברן שריג, וגל זייד ערך אותנו".

ואז אתה זוכה בפרס "מצטייני הבימה", שמוכיח לך ולכולם שההימור השתלם.

"אילן רונן, במאי 'הלהקה', הודיע לי בטלפון. זה היה באמצע כתיבת הפרק של 'רמזור' שישודר בשבוע הבא. אחרי השיחה איתו לא יכולתי להמשיך לכתוב. לא האמנתי שזה קורה לי. שנים הייתי מועמד בטלוויזיה ואף פעם לא זכיתי, ובמקום הכי תרבותי, אני, הבדרן, השחקן המצטיין בהצגת התיאטרון הראשונה שלי".

ואתה מקבל תפקיד שני, ב"חותנת".

"תפקיד ראשי הפעם. אומרים שתפקיד שני הוא קריטי, ולמזלי כבר מדברים איתי על הצגה דרמטית".

לא תמיד הכול זרם ככה.

"אחרי השחרור מהצבא זה דווקא זרם נהדר. התחלתי לעבוד עם עמירם ועם יואב גרוס, מהר מאוד סגרתי ערב חובבים, עברתי לוותיקים, ובתוך חמישה חודשים כבר היה לי מופע שלי".

בחינם.

"עבדתי באל על, והייתי סטודנט לתקשורת ולניהול. לא סיימתי את התואר כי בשנה השלישית עלה 'דומינו גרוס' בחינוכית".

ובגיל 22 נתקעת.

"עד 27. הכול היה חסום. כל התוכניות בטלוויזיה אמרו, 'לא תודה'. המופע לא התרומם, כי אתה חייב למכור מעל 250 כרטיסים כדי שהוא יהיה כלכלי, ואז הגעתי ליאיר לפיד, שזה לא היה כסף, אבל היה נקודת מפנה. אני זוכר שקבעתי הופעה בצוותא 1, החלום של כל סטנד-אפיסט, והייתי בטוח שזאת תהיה נפילה. שבוע לפני, יואב גרוס מתקשר ואומר שמכרו את כל הכרטיסים".

היום אתה מנהל את עצמך.

"אנשים פונים ישירות אליי, ואם ההצעה רלבנטית, אני מפנה אותם להלל".

יש בך פחד שמתי שהוא כל זה ייפסק?

"יש לי חרדות. אני יודע שבמקצוע שלנו תמיד מגיעה הנפילה, ולשמחתי היא עדיין לא הגיעה. אני רק מקווה שהיא תהיה קלה, ומנסה להתכונן אליה ככה שלא תיפול עליי בבום".

אז אתה בכוננות ספיגה תמידית.

"כמו בסופרמרקט, גם לנו יש תאריך תפוגה. הבעיה היא, שאמנים הם אחרונים שרואים שהוא כבר עבר". **