פרס ישראל בתחום סרבנות

ההגעה ליעד אמורה להיות בציר עוקף, תוך הגעה ישירה לבית דרך השדות. בצוות לוחם, חבלן, שאומן במיוחד לביצוע הפיצוץ של הבית. תוך כדי התקרבות למפקדת האויב מסתבר שדרך השדות חסומה ויש לעבור דרך הכפר. הפקודה מועברת ללוחמים והחבלן שאומן לפוצץ את הבית מבקש לדבר עם המפקד. היחידה נעצרת והלוחם מתקרב למפקד ואומר לו בלחש כי הוא מסרב להמשיך במשימה מאחר שהמעבר דרך הכפר עלול לגרום לנפגעים בקרב האזרחים.

כמובן שהמשימה מבוטלת כי ללא החבלן לא ניתן לבצע את עיקר המשימה והכוח חוזר. למחרת מפקדת אותה מפקדה, שלא פוצצה, על התקפת טילים על קריית שמונה.

אם לחיילים תהיה זכות להימנע מהשתתפות במשימות על רקע עמדתם האידיאולוגית לא נוכל לקיים את הביטחון. נצטרך לבנות צבא יותר גדול, שיחידותיו נבנות על פי האופי האידיאולוגי של המשימה, או שנצטרך לבצע משאל בקרב החיילים, לפני כל משימה ובעת ביצועה. כל זה בלתי אפשרי, אך גם אם היה אפשרי מצב זה היה מוביל לאובדן האמון במפקדים, להרס התשתית ההירארכית של הצבא ואולי אף למלחמת אחים.

הצטערתי לשמוע כי העתירה המתנגדת להענקת פרס ישראל, בשנת ה-60 למדינה, לפרופסור זאב שטרנהל, נדחתה בבג"צ (זאת למרות שאני הייתי עותר אחרת). אני מניח שתרומתו של פרופ' שטרנהל לתחום חקר מדעי המדינה רבה ומרשימה. אך לדעתי הענקת פרס ישראל לתומך בסרבנות - שגויה.

פרופ' זאב שטרנהל חתם, בראשית 2005, על עצומת מרצים התומכת בסרבנות ולהלן כמה ציטוטים מתוך העצומה: "...אנו חברי סגל האוניברסיטאות מביעים בזה את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים. שרות זה כרוך לעיתים קרובות מידי בביצוע פקודות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית המאמינה כי כל אדם נברא בצלם...".

"...אנו מביעים בזאת את נכונותנו לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים יתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מנהליים ואנו קוראים לקהילת האוניברסיטאות לתמוך בסרבנים...".

יש לי ויכוח אידיאולוגי על חלק מהמהלכים של ממשלות ישראל, כמו גם הסכמה עם חלק אחר, אך לעולם לא אקבל סירוב לשרת כאקט לגיטימי. אינני מקבל אף שהסתה לסרב לשרת היא הבעה של עמדה פוליטית בלבד. הטפה או הסתה לסרב לשרת מהווים מתכון לחיסולה של מדינת ישראל. מניסיוני, למדתי להכיר סרבנים מכל הקשת האידיאולוגית והפוליטית. היו שסירבו לשרת בפינוי ימית והיו שסירבו לשרת ביהודה ושומרון וברצועת עזה. סירוב לשרת פוגע באושיות הדמוקרטיה ובאושיות קיומם של צה"ל והמדינה. כחייל במילואים אני אף יודע ומאמין שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, ומגן על חברה דמוקרטית המאמינה כי כל אדם בצלם נברא.

אכן, פרס ישראל לא ניתן לאדם על דעותיו הפוליטיות, אלא על פועלו בתחומו ואין הכרח שדעותיו של חתן הפרס תעמודנה במרכז הקונצנזוס הלאומי. ברם, לא יתכן שהפרס יינתן לאדם שמטיף לבצע מהלכים שעשויים לגרום לפגיעה קשה בכושר העמידה של המדינה ואף בחיי אזרחי המדינה שמעניקה לו את הפרס.

הכותב הוא תא"ל במיל', נשיא חברת פניציה אמריקה ישראל