אישה בורחת מבשורה / דוד גרוסמן

בימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים, כתבה נעמי שמר "אם המבשר עומד בדלת / תן מילה טובה בפיו". אורה, גיבורת ספרו של דויד גרוסמן, לא מוכנה לפתוח את הדלת - לא למילה טובה ולא לרעה. היא לא מוכנה לפגוש את המבשר בכלל, ולכן היא בורחת מהבית ומהבשורה שליבה, לב אם מודאגת, מנבא לה.

זהו סיפור המסגרת לספר המדובר ביותר בחודשיים האחרונים. ספר שחרג מזמן מגבולות הדיון הספרותי והתרבותי, והשיח עליו מהווה תופעה חברתית ראויה למחקר. מפאת דלות המקום, ניתוח 630 עמודי הטקסט המרובד עד מאוד של הספר, יהווה חטא ליצירה, ולכן נתמקד כאן בשלוש נקודות שהן חלק ממה שהופך את הספר לישראלי ולחשוב כל-כך.

הדרך: לאחר שהיא מובילה את בנה עופר לנקודת הכינוס שלו לפני היציאה לפעולת תגמול בשטחים, בורחת אורה מביתה כשהיא לוקחת איתה את חבר נעוריה אברם, נפגע הלם ממלחמת יום הכיפורים. הם מגיעים לנקודה מסוימת בצפון הארץ, ומשם הם מתחילים במסע רגלי במה שמתברר מאוחר יותר כשביל ישראל. למוטיב הדרך יש משמעויות עמוקות בתרבות העולמית ובספרות הישראלית. במקביל לדרך שעושים אורה ואברם בין הרים וגאיות, שביל הסיפור נפגש בדרך שעשתה המדינה ממלחמת ששת הימים ועד היום. בד בבד עם תיאורי נוף מוכרים מהמסעות של התנועה והצבא, נפגש הקורא בציוני מקום היסטוריים ובסיפורים מכוננים של התרבות הישראלית, וגם בדמויות מהעיר ומההתיישבות העובדת, גברים ונשים, זוגות ובודדים, חילונים ודתיים, שצועדים כולם על הנתיב המרכזי - שביל ישראל, ויוצרים את המארג הצפוף והפרום ומלא הסתירות שהוא ההוויה הישראלית.

השפה: חלק חשוב ממהלך העלילה הוא סגנון הכתיבה. לאוהבי הספרות צפויה כאן הנאה גדולה מהעברית העשירה, מהתיאורים, מהמטפורות. יש נטייה לעסוק בנושאים הגדולים עליהם מדבר הספר ולהתעסק פחות ביצירה הספרותית, וזה המקום לחזור ולציין את מעשה הכתיבה שכאן מגיע לדרגת אמנות ויותר מזה - ההתכתבות הבלתי פוסקת עם כל מקורות התרבות וההוויה הישראלית מקנה לספר הזה את רוב כוחו, אבל גם את חולשתו, כי היה ראוי להדק יותר את הסיפור, אם כי די ברור איך ליבו של העורך לא מלאו לקצץ בתיאורים הרגישים והמדויקים ובמטפורות היפהפיות.

האמירה: אשה בורחת מבשורה הוא ספר שהולך בגדולות. לא לחינם הוגדר על ידי חלק מהמבקרים כ"ספר מכונן". הוא עוסק בשאלות הכי מהותיות ועמוקות של החברה והמדינה הישראלית, ולא מאפשר לקורא לברוח מהתמודדות ומהצורך לחשבון נפשי פרטי ולאומי: "... היא מסתובבת לאחור ומביטה בנחש כלי הרכב, והמראה כמעט חגיגי, נרגש, תהלוכה ענקית, ססגונית, מלאת חיים בדרכה: הורים ואחים וחברות, ואפילו סבים וסבתות, מביאים את אהוביהם למבצע העונתי, היא חושבת, חיסול המלאי, ובכל מכונית יש נער צעיר, ביכורים, קרנבל אביב עם קורבן אדם בסופו, ומה את, היא תוקעת לעצמה, תראי אותך, כמה יפה ומסודר את לוקחת פה את בנך, את כמעט יחידך, את אשר אהבת נורא, וישמעאל מסיע אתכם בספיישל" (עמ' 98).

אז כמסלול אלטרנטיבי לתרועת הפסטיבלים וניחוח המנגלים לכבוד עצמאות ה-60 לישראל, מומלץ לכל ישראלי לקחת פסק זמן מהיומיום, לצאת לשביל צדדי ולצעוד עם אורה ואברם בעקבות השאלות החשובות ביותר של חיינו פה.

"אשה בורחת מבשורה", דויד גרוסמן, הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה, 632 עמ'