למרות מוכרי האשליות

עד לפני פחות מעשור נאלצו בנק ישראל ונגידיו לעמוד תחת אינספור מתקפות במסגרת מאבקם להורדת האינפלציה לרמה המקובלת במדינות המערב. המאבק כלל כמה סיבובים בהם ניסו שרי אוצר וכלכלנים שונים, ובעיקר ראשי התאחדות התעשיינים ולשכות המסחר, להדוף את הניסיונות להוריד את האינפלציה בישראל לרמה המשקפת יציבות מחירים (1%-3%). בין המתנגדים למדיניות יציבות המחירים היו גם שגרסו כי ניתן לקיים משק צומח עם אינפלציה של 5%-10%. למזלנו, היו לבנק ישראל נגידים וכלכלנים שהתייצבו בעוז נגד שטות זו. התוצאה הייתה בלימת האינפלציה, שאפשרה גם השגת יציבות פיננסית ומחזור צמיחה מרשים, שעדיין לא הסתיים.

ברור כי צמיחה בת-קיימא אינה תוצאה של אינפלציה נמוכה, אלא של מדיניות כלכלית ורפורמות

חשובות כפי שננקטו בידי ממשלות ישראל בעשור האחרון. אולם ללא יציבות המחירים היה המשק נקלע, כמו בעבר, לחוסר יציבות פיננסית ולסחרור. אין אפשרות לקיים צמיחה לאורך זמן כאשר המחירים עולים בקצב של 5% לשנה, משום ש-5% הופכים מהר מאוד ל-10%, ומכאן הדרך קצרה לפגיעה באמון הציבור, למירוץ אחר הבטחת ערך הכסף ולאובדן התיאבון להשקעות וייצור.

נראה היה כי את לקחי שנות האינפלציה למדו כולם. דומה היה כי נגיד הבנק המרכזי לא ייאלץ עוד להזיע בהסבירו מדוע אינו יכול להסכים לחריגה של שיעור האינפלציה מן היעד שקבעה הממשלה. והנה, מסתבר כי עדיין יש רבים בינינו, מוכרי אשליות יש לומר, ששנות האינפלציה וניסיונות הנפל להביא לצמיחה כלכלית ללא יציבות מחירים, נשכחו מהם. מה מספרים לנו אותם מוכרי אשליות בימים האחרונים? אכן המחירים עולים, הם אומרים, אלא שמדובר באינפלציה מיובאת. לטענתם עליית המחירים היא זמנית, קשורה במחירי סחורות וחומרי גלם בחו"ל ולפיכך העלאת הריבית השקלית לא תשפיע עליהם, אלא רק תחריף את ההאטה המתגלגלת לפתחנו. לכן, יש להפעיל לחץ על הנגיד להימנע מהעלאת הריבית. האינפלציה תחלוף במהרה והכל יסתדר.

מדובר באשליה מסוכנת. נכון שמחירי הנפט, האורז, התירס והחיטה עלו בחדות. נכון שאין לנו כל שליטה עליהם. אלא שלמחירים יש נטייה להגיב לציפיות, ואלו מצביעות על המשך עליית מחירים בחודשים הקרובים. עליות המחירים מקיפות כמעט את כל הסעיפים, ובמהלך 12 החודשים האחרונים הסתכמה האינפלציה בקרוב ל-5%. זו התפתחות מדאיגה מאוד. ברור גם כי יעד האינפלציה לשנת 2008 לא יושג. השאלה אינה אם, אלא באיזה שיעור להעלות את הריבית.

לבנק ישראל יש יעד אחד ברור אשר עליו הוא אמון - יציבות מחירים ויציבות פיננסית. כל יתר היעדים של המשק אינם בתחום שליטתו ואין בידיו הכלים להבטיח את השגתם. אם בנק ישראל לא יעשה את מה שנידרש עתה, קרי העלאת הרבית, הוא ימצא עצמו מנהל מאבק קשה יותר בהמשך.

למרבה הצער הנגיד כבר נכנע ללחצי התעשיינים וההסתדרות, כאשר החליט להתערב במסחר במט"ח. למרות ההתערבות השגויה הזו חזרנו היום לנקודת ההתחלה, כששער השקל/דולר נמוך אף יותר. על הנגיד להתמקד היום בניהול מדיניות מוניטרית בלתי מתפשרת, שתבטיח את מה שבנק ישראל אמור לספק לנו - יציבות. לרשותו של הנגיד עומדים הסמכות, הידע והכלים בכדי להחזיר את היציבות. גם אם ההאטה הכלכלית היא בלתי נמנעת, כי כך דרכו של מחזור העסקים, הרי שהנגיד יכול למנוע הדרדרות חמורה יותר שתיפגע בסיכויי הצמיחה של המשק בהמשך. לאור סכנת ההתפרצות האינפלציונית, נראה כי הצעד המתחייב הוא העלאת ריבית בשיעור של 0.5% לפחות. גם אם צעד זה יביא לחיזוק נוסף של השקל בטווח הקצר, אין להימנע ממנו. עוד צפויים ימים "טובים" יותר לדולר, והם לא רחוקים.

הכותב היה חבר הנהלה בבנק ישראל ובבנק לאומי