חולון צריכה לנצח את מכבי

1. זהו. נגמרו האגדות, סיפורי הניסים והפיות. אפשר גם להחזיר את החמסות לכיס, להוציא את השום מהגרביים ולעזוב את הכותל במנוחה. עכשיו זה כדורסל נטו. חמש על חמש, שני סלים, כדור אחד. הצגה בלעדית של שחקני כדורסל ומאמנים. וההצגה הזאת צריכה להיות כולה של הפועל חולון.

לא קל לסמוך על זה כשמדובר במכבי ת"א, אבל רק משהו באמת חריג, או שלא קשור לכדורסל, יגרום לכך שחולון לא תנצח הערב. כי היא יותר טובה. כי היא מגיעה בכושר שיא. כי היא יותר רגועה. כי מכבי מפורקת מקצועית ומנטלית. כי אם זה לא יקרה, יש סיכוי טוב שהכדורסל בישראל יחזור למקום שהוא היה בו לפני שנתיים. לחושך.

אדי האליפות של גליל ב-1993 עוד עזרו לענף לקרטע עד לכאן. עכשיו הוא חייב למלא את המיכל מחדש.

2. כולם מדברים על המסורת של מכבי, אבל שוכחים שגם לחולון יש מסורת מרשימה. היא ירדה לפני שש שנים לליגה השנייה, ולמרות זאת האוהדים לא נטשו אותה. מאות מהם ליוו אותה במשחקי הבית והחוץ. שמרו על הגחלת. האמינו שיום יבוא. והוא בא. עכשיו חסרה להם רק צלחת אליפות כדי להשלים את אחד הקאמבקים המרשימים בספורט הישראלי.

3. יסלחו לי אוהדי מכבי, אבל המכביזם זקוק לרענון. הפסד הערב יהיה נקודת פתיחה מצוינת. הכוונה היא לערכים שהוא מנחיל. אלה המכונים "הרוח המכביסטית". מהי בעצם הרוח הזאת? קדושת הניצחון, דורסנות, חוסר כבוד ליריבים. כל הדברים שחינוך אמיתי לספורט צריך להפנות להם את הגב. כי בספורט תארים צריכים להיות משניים לדרך. והדרך היא סבלנות, כבוד והוגנות. בדיוק הפוך ממה שקורה במכבי.

בתחילת העונה, עם מינויו של עודד קטש למאמן, עוד היה נראה שהשינוי בפתח. דיברו על בנייה. על מחשבה קדימה. על כבוד לדרך. היה נדמה שהמועדון הפנים שבשנות האלפיים צריך תוכנית עבודה מסודרת לכמה שנים, והרבה סבלנות לצוות ולסגל.

אבל הפחד מאובדן תארים העביר את ההנהלה על דעתה. זרקו את קטש, לכלכו עליו (והוא החזיר), מינו את שרף שיציל את המולדת. האירוניה היא שדווקא אותו שרף ניווט את מכבי למקום שהיא כל כך חששה ממנו. רגע מאובדן כל התארים.

4. ייגמר איך שייגמר הערב הזה, דבר אחד בטוח: אף אוהד כדורסל בארץ לא ישכח את העונה המדהימה הזאת. עונה שבה התחרות החזירה לרבים את התשוקה למשחק. עונה שבה נצמדנו למסכים בימי ראשון ושני ללקק קצפת כדורסל. עכשיו חסר רק הדובדבן.