סגן ראש הממשלה לשעבר ויו"ר "יד ושם", יוסף (טומי) לפיד, הלך לעולמו

סגן ראש הממשלה לשעבר ויו"ר "יד ושם", יוסף (טומי) לפיד, הלך לפנות בוקר לעולמו והוא בן 77. לפיד אושפז במצב קשה בבית החולים איכילוב בתל-אביב במהלך שבוע שעבר, בעקבות מאבקו במחלת הסרטן. הלוויתו תתקיים בהמשך השבוע. מי שכיהן כשר המשפטים בממשלתו של שרון וכראש מפלגת "שינוי" לשעבר, עבר כבר לפני יותר מחצי שנה עבר אירוע לב, כשהיה בביתו.

לפיד נולד כטומיסלאב למפל ביישוב נובי סאד, סמוך לגבולה של יוגוסלביה הונגריה, כבן למשפחה רפורמית יהודית-הנוגרית אמידה. כשהיה כבן 12.5, במארס 1944, נלקח האב על ידי הנאצים, רגע שלפני מספר חודשים תיאר אותו לפיד בערוץ 2 כ"רגע שבשבילי אלוהים מת". לפיד ואמו נלקחו לגטו בבודפשט, ושרדו את התופת. בשנת 1948 עלו לישראל.

במאמר שפרסם עשרות שנים מאוחר יותר התייחס לפיד לקליטת העלייה: "עיצבנו מדינה דמוקרטית, חברה פלורליסטית ועם אחד - במקום שבו לא היה לנו לא את זה ולא את זה ולא את זה. כל חילוקי הדעות בנושא העלייה והקליטה הם עניין של מה בכך, לעומת ההישג האמיתי של כור ההיתוך", ואף אמר, כי "אני רואה את עצמי גם כנציג של ניצולי השואה בכנסת".

לפיד נבחר לכנסת בבחירות ב-1999 כראש מפלגת "שינוי", שבהובלתו הצליחה לזכות ב-6 מנדטים. בבחירות הבאות לכנסת ב-16 הוביל לפיד את המפלגה להצלחה מטאורית ומספר המנדטים זינק ל-15, כשהמפלגה הפכה לשלישית בגודלה בכנסת. לפיד, שהפך לשר המשפטים בממשלת שרון פוטר מתפקידו לאחר שמפלגתו הצביעה נגד הצעת תקציב המדינה ב-2005. לפיד הסביר את ההצבעה נגד התקציב, בהבטחת שרון להעביר מאות מיליוני דולרים לחרדים בתמורה להצבעתם. בעקבות ההדחה, הפך לפיד ליו"ר האופוזיציה עד פרישת מפלגת העבודה מהממשלה.

לאחר שפרש מהפוליטיקה, חזר לעסוק בעיתונות, כמו גם להגיש ברשת ב' את התוכנית "השבוע שלי". לפיד, עורך דין בהכשרתו, שימש כעיתונאי גם קודם לחייו הפוליטיים, וזכה בין היתר בפרס סוקולוב בשנת 1998. בין שלל תאריו ניתן למנות את היותו חבר מערכת "מעריב", עורך ירחון הנשים "את" וחבר פאנל בתוכנית "פופוליטיקה". תחומי עיסוקיו של לפיד נגעו גם לטלוויזיה, שעה שכיהן גם כמנכ"ל רשות השידור, מנהל הטלוויזיה הישראלית, יו"ר התאחדות הטלוויזיה בכבלים וממייסדי חברת הרכש שלה, ICP כמו גם דירקטור בחברת הכבלים מת"ב.

בין ספריו של לפיד: אנשים חשובים מאוד - לקט ראיונות שהתפרסמו ב"מעריב" בשנות ה-60' של המאה הקודמת; מדריך לפיד לאירופה, מראשוני מדריכי הטיולים בשפה העברית;
קפה למיטה; אדם בגילי; בעל חי; פפריקה - ספר בישול; השבוע שלי; עוד אני מדבר - אוסף שיחות נוסף מפינת הרדיו של לפיד, ושיעורים בתקשורת. יוסף לפיד היה חתום על המחזות "הכושי עשה את שלו" - בבימויו של שמואל בונים ובהצגת התיאטרון "הקמארי" (1976), ו"תפוס את הגנב" - קומדיה שהוצגה בתיאטרון "הבימה" ב- 1973.

לפיד השאיר אחריו את אישתו, הסופרת והמחזאית שולמית לפיד. בנו הוא העיתונאי, סופר ומנחה הטלוויזיה יאיר לפיד. ביתו הנוספת היא מירב, פסיכולוגית קלינית, ומיכל - בתו הבכורה - נהרגה בתאונת דרכים ב-1984. ללפיד 5 נכדים.

פרופ' אוריאל רייכמן אמר היום: "במציאות הפוליטית הנוכחית, בהעדר מנהיגות נקיית כפיים הנלחמת למען חירויות האזרח, ממשל תקין, מתינות מדינית וכלכלת שוק, מורגש מאוד העדרה של תנועת שינוי ושל טומי לפיד"

פרופ' רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, וחבר מפלגת קדימה, התייחס היום לפטירתו של יוסף (טומי) לפיד: "יוסף (טומי) לפיד היה מבין האנשים הבודדים שניתן לומר עליהם שחווה את חייו בצורה טוטאלית. הוא היה בן אדם אמיתי, בעל רקע תרבותי רחב, הלך בדרכו, פעל לפי צו מצפונו, לא הסתיר ולא יכול היה להסתיר את אהבותיו ושנאותיו"