"אנשי העסקים הבכירים כאן תורמים בסתר - ואז היחצ"ן שלהם שולח אייטם 'חשאי' על התרומה; זה מעורר בי גועל"

"אין גבול לדברים שאנשים עשו כדי לקבל אייטם אצלי". כך אומרת ליאורה גולדנברגשטרן, כתבת הרכילות המדוברת של עיתון "מעריב", בראיון למגזין "ליידי גלובס" שיתפרסם מחר (ג').

"ליידי גלובס" מתמקד הפעם בנושא אחד - אובססיה. הראיון עם ליאורה מאפשר הצצה לרעב האובסיסיבי הקיים בברנז'ה ואצל אנשי עסקים, גם הבכירים שבהם, לפרסום וחשיפה תקשורתית.

- איזו תחושה מעורר בך, ליאורה, הצורך הנואש של אנשים להתפרסם?

“חוץ מלקחת ארגז פראמין? גועל. אני לא יכולה להבין למה אנשים רוצים פרסום. באותה מידה שאני לא יכולה להבין אנשים שמעריצים כוכבים... הרי אותם אנשים שרוצים להתפרסם לא מטפלים בבעיותיהם בדרכים קונבנציונליות, קרי: פנייה לאנשי מקצוע כמו פסיכיאטרים או פסיכולוגים. אנשים נורא מחפפים כשזה נוגע לנשמתם. אין לי שום מושג מה הם עושים אחר כך עם אותו גזיר נייר ששיבח אותם, או לחלופין שם אותם ללעג וקלס".

- עושים איתך עסקאות?

“יועצי התקשורת מנסים הרבה פעמים לרקום איתי דילים עלובים: ‘אם תכתבי שהח”כ שאותו אני מייצג השתתף באיזה אירוע אזוטרי וקיבל שבחים והילולים, אני אתן לך סקופ משגע על חברת כנסת שעשתה מתיחת פנים’. אני מפרסמת רק אייטמים מגורמים שאמינים עליי במאת האחוזים, ושנותנים לי אינפורמציות פנימיות מתוך ישיבות ממשלה או אירועים מביכים אחרים".

- עד כמה אנשי עסקים מגלים אובססיה להתפרסם?

"אין כיום כמעט איש עסקים מבכירי המשק, שלא מחזיק יועץ תקשורת שדואג לפמפם את שמו באייטמים מפארים ובתמונות ראויות. עשרות קומוניקטים, שנשלחים בדיסקרטיות למערכות העיתונים מדי שבוע, ממוענים לרכילאים. גם יועצי התקשורת מבינים בדיוק על איזה צד של הלחם מרוחה החמאה, והם תמיד משעשעים אותי כשהם מנסים לדחוף מה שנקרא 'להיצפות בגפם'".

- מה זה להיצפות בגפם?

“הכוונה היא לאיש עסקים שנותן תרומה, כביכול מתן בסתר, והיחצן מעביר לי אייטם חשאי על כך שאותו איש 'נצפה בגפו' כשהוא תורם כסף. לפעמים אני פשוט נדהמת מהזלזול. הרי כל עיוור, נכה ופיסח, יכול להבחין במגמתיות של אותו איש עסקים ידוע, שתרם בסתר לישיבה או לאיזה בית יתומים. אני מאשימה אך ורק את הרכילאים בקלות שבה הם מסכימים לפרסם את האייטמים האלה, ומקבלת ‘חלושס’ לעתים מהקלות הזו, שאינה נתפסת בעיניי”.

הראיון המלא עם ליאורה - ב"ליידי גלובס"