"כי"ל היתה מצליחה כממשלתית אך לא באותו סדר גודל"

כי"ל

* כשהתחלת לנהל את כי"ל היא היתה שווה כמיליארד דולר והיום היא שווה פי 25. תחושת האחריות גדלה יחד עם המספרים?

"יש תקופת התאמה למספרים האלה. צריך לעשות שינוי בראש ולהתרגל אליהם. רובצת עלינו אחריות גדולה בהתמודדות עם ניהול החברה לטווח הארוך. זו הרגשה טובה כי זה חלק מהדברים שאתה נמדד עליהם. נכון שיש גורמים חיצוניים שעוזרים לך, אבל אני מרוצה שהצלחנו להעלות את ערך החברה".

הגורמים החיצוניים עליהם מדבר מוזס הם מחירי הדשנים. כי"ל עוסקת בכל שרשרת הייצור בענף הכימיקלים - מהמוצרים הפשוטים ביותר, כמו אשלג וברום, ועד המוצרים המתקדמים ביותר, כמו תוספי מזון, חומרי חיטוי ומוצרים למניעת התפשטות אש.

לא תמיד הביזנס היה כל-כך ממוקד וכשמוזס מונה לתפקיד הוא הוביל את כי"ל תהליך של מיקוד עסקי. מצד אחד, מכר חברות שאינן קשורות לפעילות הליבה כמו חברת אהבה. מצד שני, עיבה את פעילות הליבה על-ידי רכישת חברות. בזכות המיקוד העסקי הזה כי"ל הפכה ליצרנית האשלג השישית בגודלה בעולם, ובתחומים אחרים, כמו ברום אלמנטרי, פוספטים מיוחדים ומעכבי בעירה על בסיס זרחן, היא היצרנית הגדולה ביותר בעולם.

כבודם של הרה-ארגון והמיקוד העסקי במקומם מונח, אך נראה כי הסיבה המרכזית להצלחה של כי"ל בשנים האחרונות היא העלייה החדה במחירי הדשנים בעולם.

* יש קולות שטוענים כי הזינוק במחירי האשלג נראה כמו בועה. עלייה חדה כזו יכולה להימשך לאורך זמן?

מוזס: "שוק הדשנים הוא חלק מהשוק החקלאי, שחלק מרכזי ממנו הוא שוק הגרעינים. אנחנו רואים זמן רב שמלאי הגרעינים יורד בהדרגה ואז מחירי הגרעינים עולים. עליית מחיריהם משפרת את מצב החקלאי. יש לו מוטיבציה לגדל יותר וזה משליך מיד על שוק הדשנים. יצרני הדשנים לא מצליחים להדביק את הביקושים. הענף הזה יצמח כל עוד האוכלוסייה בעולם צומחת. כך שהמעבר ממגמה חיובית לשלילית בשוק הדשנים מושפע בעיקר משינויים בעקומת ההיצע ולא מהביקוש".

* מה החלק של הספקולנטים? הם לא מאיצים את עליות המחירים?

"בניגוד לסחורות אחרות, דשנים אינם נסחרים בבורסת הסחורות של שיקאגו, ולכן עליות המחירים בהם אמיתיות. את הספקולציות ניתן לבצע אולי במחירי הגרעינים ובמניות של חברות הדשנים".

* ב-BPC הרוסית העלו את מחיר האשלג ל-1,000 דולר לטון וביל דויטש, מנכ"ל פוטאש, טען בעבר שהעליות החדות במחיר לא מוצדקות. מי מהם צודק?

"זה עניין של סגנון. אני לא חושב שהיה הכרח לקפוץ לרמה של 1,000 דולר לטון. יחד עם זאת, מאז ששני המנכ"לים דיברו, המחירים עלו, ובפרסומים המקצועיים פורסם לאחרונה על עוד משלוחים שנעים בטווח מחירים של 820-1,000 דולר לטון. כך שזה לא משנה מה הם אומרים, המחירים עולים".

* עם יד על הלב: ההצלחה של כי"ל נובעת מעליות המחירים או מניהול מוצלח?

"לנושא המחירים יש תרומה משמעותית לתוצאות, אבל גם לנו יש תרומה. בשנים האחרונות, למשל, הכפלנו את התפוקות בים המלח ורכשנו מכרות אשלג באירופה. אלה היו הרכישות האחרונות בעולם של מכרות אשלג והן הביאו אותנו לתפוקות גדולות יותר. גם במוצרים אחרים הגדלנו תפוקות וזה ממצב אותנו במקום נוח לפגוש את הביקושים בשוק. או שהיה לנו מזל או שראינו את הנולד.

"יש לנו תוכנית אסטרטגית אבל אין ספק שעליית מחירים היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לחברה, ויש לה תרומה מכרעת. יחד עם זאת, חברה צריכה לדעת איך להוציא את המקסימום מהשוק. לכן אנחנו מקפידים לבדוק את הביצועים שלנו לעומת חברות דומות מהסקטור ולא בהשוואה לחברות אחרות ממדד המעו"ף".

* האמנת שכי"ל תהיה שווה 25 מיליארד דולר?

"לא ראיתי את המספרים האלה קורים, אבל אני לא עוסק בנבואות מהסוג הזה. מה שכן ידענו וראינו זה שהשוק החקלאי נמצא במגמה של גידול בביקושים, וראינו את הקיטון במלאים ואת עליות המחירים בשוק הדשנים".

* יש ביקורת על המדינה, שמכרה את כי"ל בזול ב-1995. היא היתה מגיעה לממדים האלה אם היתה נשארת בבעלות ממשלתית?

"קרוב לוודאי שכי"ל לא היתה באותו מצב כמו היום אם היתה תחת בעלות ממשלתית. שם קבלת ההחלטות הרבה יותר איטית ומורכבת ונכנסים שיקולים שאינם רק עסקיים.

"כי"ל, למשל, הפכה בשנים האחרונות לחברה גלובלית, ש-50% מהייצור שלה וכ-95% ממכירותיה בחו"ל. חברה ממשלתית לא אוהבת השקעות מחוץ לישראל. לממשלה יש שיקולים שונים מלגוף עסקי, לפעמים כתוצאה מראייה אחרת ולעתים מסיבות אחרות. כי"ל היתה מצליחה כחברה ממשלתית, אך לא באותו בסדר גודל".

* אתה בטח מודע לזה שעיקר עושרה של משפחת עופר הוא בזכות כי"ל.

"משפחת עופר ידעה מתי להשקיע בחברה, לא כל אחד יודע זאת. ההחלטה שעידן עופר קיבל בזמנו, לקנות את מניות החברה לישראל בתפר הזמנים המתאים, היא הצלחה שלו, ויתר התוצאות הן הצלחה של החברה שהוא היו"ר שלה".