אין אלוהים

ואם אתם משוכנעים שיש - אתם שטופי מוח

א.
השבוע נחגוג את חג השבועות, חג מתן תורה, וזו הזדמנות מצוינת להזכיר לכולם שאין אלוהים, אף פעם לא היה, ושכל הסיפורים האלה הם המצאה, שלא לומר אשליה, שלא לומר שקר. ומדובר בכל סוגי האלוהים, על שלל הגרסאות והתכונות. אין אלוהים שברא את העולם, אין אלוהים אישי, אין אלוהים שמתחבא ואין אלוהים שמתגלה. אין אלוהים טוב ואין אלוהים רע. אין אלוהים בפרטים הקטנים ואין אלוהים בתמונה הגדולה. אין אלוהים אדיש ואין אלוהים משגיח. אין אלוהים שמרחם על ילדי הגן ואין אלוהים שנעלם בשואה. אין אלוהים עם זקן לבן ואין אלוהים שכולו אהבה. אין אלוהים שאוהד את בית"ר ירושלים. אין אלוהים אישה, כמו שטוענות הפמיניסטיות. אין אלוהים. אין דבר כזה. זה בולשיט.

ובאשר לתנ"ך, הוא אולי ספר הספרים - במיוחד אם מתעלמים מהאלימות, מהרוע, מהשנאה, מצרות האופקים, מהקנאות, משנאת הנשים, הזרים וההומואים ומכל החלקים המשעממים והמעצבנים ומתמקדים כל אחד במה שמתאים לו (וכל אחד יכול למצוא שם מה שמתאים לו, מהסוציאליסט עד לפשיסט) - אבל מה לזה ולאלוהים? אלוהים הוא מקסימום גיבורו של הספר. ולא גיבור טוב במיוחד, זה ברור. קשה למצוא גיבור ספרותי אכזר, אלים, הפכפך וקפריזי יותר מיהוה שלנו. אבל לא רק בגלל זה הוא לא קיים. הוא לא היה קיים גם אם הוא היה כולו טוב ויופי כמו גיבורה בספר של ג'יין אוסטן, או כמו האלוהים של הנוצרים. לפחות האלוהים שלנו מעניין יותר, גם אם לא קיים יותר.

ומה אני נזכר פתאום בזה שאין אלוהים? גם בזכות הספר הנהדר "יש אלוהים? (האשליה הגדולה של הדת)" מאת ריצ'רד דוקינס, שזה ספר שאתם חייבים לקרוא. אם אתם אנשים מאמינים יש סיכוי שהוא יוציא אתכם מזה, ואם אתם לא מאמינים הוא ייתן לכם חומר לוויכוח עם המאמין. אבל הוא ייתן לכם יותר מסתם חומר לוויכוח והוכחות לחוסר קיומה של ישות עילאית, על טבעית וכול יודעת - הוא ייתן לכם תחושת גאווה על האתיאיזם שלכם.

אני אתיאיסט ממתי שאני זוכר את עצמי, ואני מאוד גאה להיות כזה. נמאסה עליי הסובלנות כלפי הדת. למה, כמו שמציין דוקינס בספר וכמו שציין גם דאגלס אדאמס, אנחנו נזעקים להתווכח עם כל אחד שחושב אחרת מאיתנו על כלכלה, פוליטיקה או ספורט, אבל כשהוא מספר לנו על האמונה שלו באלוהים, שאוסרת עליו לנעול נעלי עור ביום נתון, לדוגמה, או ללבוש צמר ופשתן יחד, פתאום אנחנו מכבדים את האמונה שלו ושותקים. מהי האמונה הזו באלוהים, ולמה היא נהנית מפריבילגיות כאלה? למה אסור לשלול אותה? למה אסור לצחוק עליה? וכשאני אומר לצחוק עליה אני לא מתכוון לצחוק על הדתיים. זה הכי קל. אני מדבר על הדת עצמה ועל אלוהים עצמו. שלא קיים, כאמור.

ב.
האמת היא שעוד לפני שקיבלתי את הספר הזה במתנה רציתי לכתוב משהו חכם על אלוהים ודת וכל זה. זה התחיל כשניסיתי למצוא קישור בין שני נפילי העיתונות שהלכו מאיתנו, אדם ברוך ויוסף לפיד. שני עיתונאים בכירים ומעלה שהיו שונים כל-כך ביחסם לדת - האחד אדמו"ר חילוני והשני אויב הדתיים, אבל עזבתי את הכיוון הזה. קטונתי מלהספיד את הגדולים האלה, ומה לי מלגרור את שני המכובדים, מקבריהם שהעפר עליהם עדיין לא יבש, לדיון על אלוהים.

אבל חזרתי לכל עניין האלוהים כשקראתי את הידיעות העוקבות אחרי "פניקס", רכב החלל שנחת בשבוע שעבר על המאדים והחל לחפור שם בקרח ולחפש סימנים לאפשרות של חיים. אולי הוא ימצא (הלוואי!) ואולי לא, אבל כשאתה קורא את הידיעות האלה, תמיד יש כמה טוקבקיסטים, ולא רק בישראל, שידחפו את האלוהים הטיפשי שלהם גם למשימות הנחיתה על המאדים. אלה אומרים שאלוהים לא ברא חייזרים ולכן אין דברים כאלה, אלה אומרים שאם יש חייזרים אז בטוח שאלוהים ברא אותם, אבל לא בשבת. טיפשות היא דבר מעצבן מאוד.

אז אם את או אתה כל-כך מאמינים באלוהים שלנו, הקנא והנוקם והרחום והחנון, אנא הביאו בחשבון שאם הייתם נולדים כמה עשרות קילומטרים מזרחה הייתם מאמינים באללה ובמוחמד נביאו באותה מידה של דבקות, ואם הייתם נולדים כמה מאות קילומטרים מערבה הייתם מוכנים להישבע בשטות המוזרה של השילוש הקדוש; אז תעשו לי טובה. אתם חושבים שאתם מאמינים במשהו, אבל האמת היא שאתם פשוט שטופי מוח.

ואם את או אתה מאמינים באיזה אלוהים כללי שכולו אנרגיה או אהבה או משהו כזה, אין לי הרבה מה לומר לכם. באותה המידה יכולתם להאמין באלוהים שכולו בורקס תרד או עדשות מגע. תעשו לעצמכם ולי טובה ותרדו מזה.

ג.
אתם יודעים מה הכי מעצבן אותי? שאומרים שגם האתיאיסט הגדול ביותר יאמין באלוהים על ערש דווי או בשעת סכנה. ובכן, לא אני.

ועוד משהו. זה שאני אתיאיסט לא הופך אותי לשונא דתיים, חלילה. בעיניי, כאמור, הם שטופי מוח, תינוקות שנשבו, עגלות ריקות. האתיאיזם שלי גם לא מפחית מהגאווה שלי על השתייכותי לעם היהודי שהוציא מתוכו כל-כך הרבה אתיאיסטים נהדרים וכופרים בעיקר.

אה, ואיך אפשר בלי: הכי גרועים הם אלה שלא רק מאמינים באלוהים, אלא יודעים מה דעתו בכל עניין ומרשים לעצמם לדבר בשמו. סוג של מחלת נפש.

ד.
ובאמזונס התגלה שבט אינדיאני לא מוכר, שחי לו אלפי שנים ביערות האלה עד שהחליטו לבנות לו אוטוסטראדה על הראש. המסכנים ירו בחצים על המסוק שצילם אותם, ולא ידעו על הוויכוח שהציתו: מה עושים איתם עכשיו, חוקרים אותם או מבודדים אותם? האם הם עכברי מעבדה או דגים באקווריום?

כשראיתי אותם יורים בחצים על הציביליזציה שלנו, וקראתי על הוויכוח הנ"ל, לא יכולתי שלא לשים לב לצורת המחשבה העיקרית העומדת בבסיסו: נקודת המוצא הייתה שאם אנחנו לא ידענו עליהם, סימן שגם הם לא ידעו עלינו.

איזו מין מסקנה ילדותית ומעוותת זאת? הרבה יותר סביר שהם שמעו מהשבט השכן ששמע מהשבט השכן לו שראה מישהו משבט אחר שסיפר לו על האנשים במכונות הגדולות ובבגדים המשונים הכורתים את היערות וממיתים את האינדיאנים. הו, ועוד איך שהם שמעו עלינו. בגלל זה הם עשו את הדבר היחיד שנותר להם לעשות: לירות בנו חץ.

והאין דרך המחשבה הציבילית-צנטרליסטית הנ"ל שלנו מעין שיקוף או התגלגלות של המחשבה העומדת בבסיס האמונה באלוהים? האדם חושב או מאמין שיש מישהו או משהו שעושה ויודע דברים שהוא לא וקורא לו אלוהים, מכאן הוא מסיק מיד שאם הוא "יודע" שיש אלוהים אז ברור שאלוהים יודע שיש אותו.

אבל לא הכול הוא דו-סיטרי. זה שאנשים מאמינים שיש אלוהים בכלל לא אומר שדבר כזה קיים, וזה שאנשים לא ראו אינדיאני בכלל לא אומר שהאינדיאני לא ראה אותם.

ה.
ואפרופו צורות מחשבה מעוותות. עוד לא דגו את הדגים שבהם עטפו את הטור האחרון שלי על נוחי דנקנר, וכבר קם לו מין "ועד פעולה" שמריץ את הנ"ל לראשות הממשלה. מבלי להיכנס לפרטי ההצעה האידיוטית, או לבחור בפתרון הקל ולרדת, שלא לומר לשחוט, את מציע ההצעה עצמו, ואפילו מבלי לדבר על הון ושלטון, כדאי להאיר בפנס רב עוצמה על ההיגיון הדפוק של אנשים שמציעים דבר מטומטם כל-כך. בקצרה, הם אומרים שזה שדנקנר מנהל טוב ומוצלח (אפשר לחלוק גם על זה, אבל לא עכשיו) יעשה אותו ראש ממשלה מצוין.

אבל אין דבר רחוק יותר מן האמת או ממה שהמדינה הזו צריכה. לא הספיק לנו כל החרא שהאכילו אותנו הגנרלים, שעכשיו אנחנו צריכים גם להיכנס למלתעות של טייקוני העסקים? אלה ראו בנו לא יותר מחיילים, ואלה יראו בנו לא יותר מלקוחות, ועכשיו לך תדע מה יותר גרוע.

אבל זה לא רק זה. על אף שכישרון ניהולי הוא תכונה שלא תזיק לראש ממשלה, הרי שאיש עסקים זה הדבר הכי רחוק ממה שצריך להיות ראש ממשלה. קראו לי נאיבי, אבל מה שאנחנו צריכים זה עובד ציבור. משרת ציבור. לא מישהו שחייו מוקדשים להאדרת הונו ושמו, לא מישהו שהאגו והמוטיבציה שלו מזינים זה את זה, לא מישהו שעובדים אצלו - מישהו שבא לעבוד אצלנו. ומה שיותר חשוב - בשבילנו. **

הרהור

הכי גרועים הם אלה שלא רק מאמינים באלוהים, אלא גם יודעים מה דעתו ומרשים לעצמם לדבר בשמו. סוג של מחלת נפש

http://dror.notes.co.il