אני מתבייש במנהיגים הנרפים שלי

לא צריך לחכות, אפשר כבר להקים את הוועדה הממלכתית לחקירת ההסכמים עם החיזבאללה והחמאס. שני הסכמים בהם הצד השני מקבל, בעוד שאנחנו לא מקבלים דבר. לא את גלעד שליט בדרום ולא את גולדווסר ורגב בצפון. התמורה שאנחנו ככל הנראה צפויים לראות היא אולי גופותיהם של אהוד ואלדד. ההסכם לגביהם נערך מתוך הערכה שהם כבר אינם בחיים, אולי נהרגו בזמן החטיפה. אפשר להביא הוכחות רבות לכך. אם תרצו, ההוכחה הטובה ביותר היא התמורה שהחיזבאללה דרש ומקבל. לו היו בידי נסראללה שני חיילים חיים, הם היו דורשים הרבה יותר. וגם מקבלים.

גם כך המחיר יקר הרבה יותר מכפי שנראה. בשני המקרים אנחנו משלמים בוויתור משמעותי על יכולת ההרתעה שלנו. צריך מנהיג טרור ערבי להיות אידיוט מוחלט, כדי להימנע מחטיפות. קלף כל כך בטוח. כבר מכירים אותנו: בהתחלה עושים שרירים, מניפים אגרופים, מטיחים סיסמאות של "הם ישלמו על זה ביוקר". אפילו יוצאים לפעמים למלחמה. ואז מתחילים "לדבר", ומרגע זה אנחנו מעמידים עצמנו בעמדת נחיתות. החוטפים דורשים, אנחנו מגיבים. כלומר, אנחנו מקבלים את העקרון שנשלם, נותרת רק השאלה כמה.

"השלב הבא"?

כך גם בדרום. בהתחלה זה או גלעד - או כלום. יש לנו כמה פוליטיקאים שיודעים לדקלם את זה בצורה ממש משכנעת. כלומר, משכנעת אותנו, לא את הערבים, הם כבר מכירים אותנו. אפילו לקראת הסוף, ממש לפני כמה ימים, פורסם שהעיסקה כוללת את שליט. עכשיו מתברר שיש הבנה ששליט יוחזר "בשלב הבא" של העיסקה. "השלב הבא"?! אתם יודעים כמה "השלב הבא" היו במקרה של רון ארד? הרי אנחנו עוסקים בטרוריסטים שחטפו את אנשינו. אצלם יש "השלב הבא"?

מכירים אותנו

גלעד הוא בין החיים. ככל שאנחנו יודעים, כמובן, אבל נראה שאנחנו יודעים. כמו שגם במקרה של גולדווסר ורגב אנחנו יודעים. אבל צריך להיות מאוד חרדים לגורלו. כי מה שהחמאס למד מהעיסקה שעשה החיזבאללה הוא שגם עבור גופות מקבלים תמורה. זה בוודאי לא יוצר אצל החוטפים תמריץ לשמור על בטחונם של החטופים. כי מקסימום מקבל החוטף פחות אסירים, אבל הוא עדיין מקבל הרבה מאד. ככה זה כשישראל אינה אומרת לערבים שעל אנשים מתים הם לא יקבלו כלום. כך מכינים את הקרקע לחטיפות הבאות, לרציחות שבדרך.

למה?

למה הלכה הממשלה על הסכמים כל כך לא הגיוניים ומזיקים? חקירות אולמרט? הפריימריס בקדימה? ברק-ברח? טיפשות, קהות חושים? החום? תהיה הסיבה אשר תהיה, אני מתבייש בימים אלה להיות ישראלי.

אני מתבייש, כי אני רואה איך מנהיגי טרור מנצחים אותנו בכל קרב של מוחות וכושר עמידה.

אני מתבייש, כי אני לא מבין איך אנחנו, האזרחים, שמנו עלינו מנהיגים כל כך נרפים, כל כך עלובים, כל כך כלומניקים.

אני מתבייש, כי זה אומר עלינו, על כל אחד מאתנו, דבר מאד מבייש. *

10 בצביעות עתונאית

מכל המוסדות הצבועים בארץ, אמצעי התקשורת אינם הקטנים ביותר. במיוחד הם מצטיינים בהתנהגות המנוגדת לערכים להם הם מטיפים. למשל, מטיפים לשמירה על החוק, אבל בעצמם מפירים חוקים בלי הכרה, כמו חוק הסוביודיצה, החוק נגד מודעות זנות, חוק הפגיעה בפרטיות. שמירה על חוקים היא כמובן ערך עליון של העתונות - אבל לאחרים. ערוץ 10, למשל. לפני כשבועיים שודרה שם כתבה על רצח הילדה תאיר ראדה מקצרין. שלשום (ג') הודיעה המשטרה שהיא פותחת בחקירה נגד העתונאים והעורכים המעורבים בכתבה, בשל שידור תיעוד קולי וחזותי מחקירות המשטרה.

התגובה של ערוץ 10 היא מלאכת מחשבת של צביעות משולבת באי דיוק. הנה הדוגמאות הבולטות מתגובת הערוץ: "הסרט עוסק בפרשה המעסיקה את הציבור זה כשנה" - אז מה? זו הצדקה להפרת חוק? עובדה שערוץ 1, שהתכוון אף הוא לשדר את החומרים הללו, פנה לקבל את אישור בית המשפט, כנדרש בחוק, וכאשר לא קיבל הוא לא שידר. "כתבות דומות מפורסמות באמצעי התקשורת מדי יום" - אם מנהלי הערוץ ישאלו את יועצם המשפטי, הוא יספר להם כי העובדה שמישהו אחר עובר על החוק אינה רלבנטית. הרי אחרת כל גנב יוכל לטעון להגנתו שגם אחרים גונבים.

טיעון מקומם

הכי מקומם הטיעון השלישי של הערוץ: "מקווים שלא מדובר בניסיון השתקה של ערוץ תקשורתי". ואני אומר: "מקווים שהשימוש המופרך הזה בחופש העתונות, כביכול, אינו מהווה ניסיון השתקה והפחדה של הפרקליטות". כצפוי וכמקובל בתקשורתנו, עוברים על החוק ורצים להסתתר מאחורי "חופש הביטוי".

מיהו המשתיק?

אלא שחופש הביטוי לא נועד לשמש ארץ מקלט למפירי חוק. לכן, רבותי בערוץ 10, לא מדובר בניסיון להשתיקכם, אלא בניסיון מבורך של הפרקליטות לגרום לכם לקיים את מה שאתם מטיפים לו כל הזמן: שמירה על החוק. צריך לקוות שיהיה לזה המשך. *

(טורו של מתי גולן יוצא לחופשה בת שבוע).