ניפגש בסיבוב

במרכז הדיון הפעם עומדות החלטות 979 ו-1011 של מועצת מקרקעי ישראל, שבמרכזן החלטה לאפשר לחקלאים, במושבים ובקיבוצים, להוון את חלקת המגורים תמורת מחיר של 3.75% מערך הקרקע, קבלת זכויות בנייה של 375 מ"ר, אפשרות לפצל את הנחלה ואפשרות להקים מבנה לתעסוקה בשטח של 500 מ"ר, ולראשונה גם להשכירו לאחרים.

יש לציין, שעד להחלטה זו החקלאי רשאי היה להקים מבנה לתעסוקה חקלאית בלבד, אך לא להשכירו. החלטה זו אפשרה לראשונה להסדיר את אלפי המחסנים שנבנו ביישובים החקלאים שלא כחוק.

האגודה לצדק חלוקתי, בראשות ד"ר סנדי קדר, אז מהקשת הדמוקרטית המזרחית, פורום 15 הערים הגדולות ועמותת אדם טבע ודין, דורשים לבטל את ההחלטות בטענה שהן מעניקות הטבות כלכליות מפליגות למגזר החקלאי, בכך שהן מאפשרת לחקלאים לפצל את הנחלה, להקים יחידות דיור ולמכור אותן. אך לא רק זאת, הן גורמות לטענתם לפגיעה קשה בצדק החלוקתי, שכן הן מעודדות בריחה של אוכלוסיה חזקה מהעיר אל הכפר, וחמור מכך: מעודדות יציאה של עסקים מאזורי התעשייה העירוניים למגזר החקלאי.

שלא במפתיע, ארגוני החקלאים טענו את ההפך הגמור. לדבריהם, ההחלטות מקפחות דווקא אותם, מתערבות יותר מדי בעניינם ומפלות לטובה דווקא את המגזר העירוני, שקיבל לטענתם הרבה יותר יותר בזול. על שופטי בג"ץ איילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן יהיה להחליט האם לבטל את ההחלטות, לדרוש את שינויין או להותיר את כל הצדדים כועסים ומאוכזבים.

שינוי בעד פיצוי

ראשיתה של פרשת הקרקעות ב-1992, שנות העלייה הגדולות מברית המועצות והחיפוש אחר מקומות לשכן בהם את העולים. אחת ההצעות שהועלתה אז היתה לשנות ייעודן של קרקעות חקלאיות המוחכרות לחקלאים, ולהקים עליהן שכונות חדשות, תוך פיצוי החקלאים בעבור הויתור על הקרקע. יש להדגיש שעד אז הכלל המקובל היה שבעת שינוי יעוד הקרקע חוזרת למינהל, ללא פיצוי כמעט.

החלטה 533 של מועצת מקרקעי ישראל היתה הראשונה שקשרה בין שינוי הייעוד לבין הפיצוי. כשהחקלאים לא מיהרו להשיב את הקרקע, הוחלט להגדיל את הפיצוי באמצעות החלטה 727 ובאמצעות החלטה 737, המאפשרת להקים הרחבות קהילתיות. החלטות אלה בוטלו בסופו של דבר על-ידי בג"ץ, בעקבות עתירת הקשת המזרחית הדמוקרטית, החברה להגנת הטבע ועותרים נוספים. בהחלטתו הורה בג"ץ למועצת מקרקעי ישראל לקבל החלטות חדשות.

ועדת הבר, שהוקמה בעקבות החלטת בית המשפט, הציעה רעיון חדש: עיגון זכויות בחלקת המגורים בלבד. החלטה אחרת קבעה פיצוי מוקטן ליישובים שיסכימו לוותר על הקרקע לטובת בנייה עירונית.

ההצעה שאושרה על-ידי המועצה, נתקלה מיד בהתנגדות בטענה שהן חוזרות על שגיאות קודמותיהן, בכך שהן מעניקות הטבות מפליגות ללא התחשבות בשאר האוכלוסיה. עורכי הדין של עמותת אדמתי, המייצגת 145 קיבוצים ומושבים ותיקים, עפר נעם ויוסי ג'רסי, טענו שלא רק שההתיישבות הכפרית אינה זוכה לזכויות מופלגות, אלא שהיא נדרשת לשלם דמי היוון הגבוהים פי כמה ממה ששילמו החוכרים העירוניים. לטענתם, החוכרים באפקה, תל ברוך ויישובים עירוניים אחרים שילמו דמי היוון של 3.75% בלבד, בעוד שחוכרים מהמגזר החקלאי שהשתתפו ברכישת הקרקע, גאלו אותה וקיבלו קרקעות בלתי מפותחות, יידרשו לשלם דמי היוון בגובה של 33%.

עו"ד צפריר בן-אור ועו"ד רון רוגין, המייצגים את הוועד הציבורי כאן ביתי, הגישו שלוש עתירות שבהן ביקשו לשנות מספר סעיפים בהחלטה 979 בטענה שהם מתערבים בהחלטות פנימיות של הקיבוץ, בין השאר באמצעות שינוי רטרואקטיבי של כללי הרישום של חברים חדשים, שלילת זכויותיהם של חברים ותיקים בהנחות והגבלת זכויות המגורים בקיבוץ לתחום מצומצם הקטן בהרבה מהנהוג כיום. לא רק זאת, נציגי תנועות ההתיישבות ערערו על אמינות מסד הנתונים עליו התבססה מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה שקיבלה. לטענתם, הקיבוצים שילמו במהלך השנים סכומים גבוהים בעבור הקרקע, ואין סיבה לדרוש מהם מחיר נוסף.

תנועת המושבים, באמצעות עו"ד חגי שבתאי, דרשה שלא לשנות את ההחלטות בטענה לפיה הנוסחה שקבעה המועצה היא היחידה שתשים קץ לפרשה המתמשכת של הקרקע החקלאית, ושלא ניתן לגרור אותה במשך עשרות שנים. יחד עם זאת, דרש עו"ד שבתאי להורות למינהל מקרקעי ישראל ליישם את ההחלטות, בניגוד למינהגו בעבר, שכן לטענתו למינהל יש היסטוריה של אי יישום החלטות המועצה.

האגודה לצדק חלוקתי, באמצעות עו"ד אייל רוזנר, טענה שהמדינה מסתירה מבית המשפט שתי חוות דעת של מ"מ מנהל המינהל, ירון ביבי, ושל מנהלת מחלקת חוכרים במינהל, יהודית מורג, לפיהן לא רק שהחוכרים העירוניים לא שילמו פחות, אלא שההחלטות מטיבות באופן קיצוני דווקא עם החוכרים החקלאים.

ביצי זהב

במהלך הדיון ציטט עו"ד רוזנר מחוות הדעת של מורג, לפיה לא מדובר בעיגון זכויות, אלא בהענקת זכויות בלתי סבירה בעליל, שכן המושבים לא קיבלו ביצת זהב אלא תרנגולת שמטילה ביצי זהב, וכי מדובר בהענקת זכויות מרחיקות לכת, שאף אחד לא בדק את שוויין הכלכלי. עוד טען עו"ד רוזנר, שחוות הדעת הוגשו לפרקליטות שניסחה את תשובתה לבג"ץ, אך למרות זאת הן אינן מופיעות בה. משמעות הדבר היא, שתשובת המדינה סותרת בפועל את עמדת המינהל.

הפרקליטות, המייצגת את המועצה, טענה שההחלטות התקבלו בצורה שקולה ולכן אין לשנותן. בתום דיון ממושך, שארך למעלה מארבע שעות, הודיעה השופט פרוקצ'ה שהיא שוקלת להרחיב את ההרכב ולאפשר לעותרים נוספים לצרף את עתירתם.

כרגע נראה, שהדבר מבטיח שפרשת הקרקע החקלאית לא תרד מסדר היום עוד זמן ממושך. עתה ממתינים כולם לתשובת בית המשפט.* *

daliat@globes.co.il