ניר קיפניס אנה לא מציאותית

אחרי חודש של קדימונים מזמינים שהתבססו בעיקר על דמותה המצודדת של יאנה גור (אנה), תעלה ותבוא "לאהוב את אנה", הסדרה שאמורה להיות אחד התותחים הכבדים של ערוץ 10 במערכה על לב הצופים. חמוש בכוונות טובות התיישבתי אל מול ה-CD שהכיל את שני הפרקים הראשונים של הסדרה - ואחרי שעה קמתי מן הכורסה בהכרה שמלבד העובדה שהזדקנתי בשעה תמימה, לא השתנה שום דבר בתודעתי כצופה, ממש כאילו בהיתי בשומר מסך.

משפחת לב איבדה את אם המשפחה עם לידתו של יעקב, צעיר בניו של מנשה לב, לא אחר מאשר משה איבגי הגדול. מלבד יעקב ומנשה, כוללת המשפחה גם את דניאל, שנראה אי-שם בשלהי העשור השלישי לחייו, בועז - הצעיר מדניאל בכמה שנים וקצין ביחידה מובחרת, וליה - אחותם הצעירה ורקדנית בהתהוות, שלפחות בשני הפרקים הראשונים מתאמנת אצל עידו תדמור (בתפקיד עצמו) לקראת אודישן. משפחת לב מוצגת לצופים בתחילת הפרק הראשון באמצעות מצגת "שורשים" שהכין יעקב במסגרת שנת הבר מצווה שלו בבית הספר. מדובר בגימיק תסריטאי שקוף למדי, אך גם יעיל, שבסופו מוצאים עצמם הצופים מכונסים על נקודת הזינוק של הסדרה.

הסדרה נפתחת בחגיגות יום ההולדת ה-50 של מנשה, שנראה עדיין מתאבל על אשתו המנוחה (כולל זקן עבות שלא גולח מאז נפטרה הרעיה), והוא מקבל מילדיו מתנה: מחשב אישי עם חיבור לאינטרנט "כדי שתיכנס למאה ה-21", כמו שאומרת ליה.

אגב ליה, שתי הדמויות המשכנעות ביותר בסדרה (ואין זה דבר של מה בכך בסט שכולל גם את איבגי) הן עפר שכטר בתפקיד בועז, שמגלם בדיוק רב את קצין הסיירת היהיר שמתייחס לערבים ולנשים כיעדים לגיטימיים לסיכול ממוקד, וליה - דניאלה קרטס, שחקנית צעירה וסופר-מוכשרת, שמסדרה לסדרה ומתפקיד לתפקיד הופכת לאחת הכוכבות הגדולות שצמחו כאן לאחרונה.

עכשיו לחדשות הרעות - והן מגיעות מכיוון העלילה: אמנם אין לנו כאן את רמת השנאה העצמית של בני הקיבוצים כלפי כור מחצבתם, כפי שראינו ב"אדמה משוגעת", אבל גם כאן מוצגת במידה רבה, הקהילה הקיבוצית כאוסף של תמהונים (במקרה הטוב) - וחבל שכך, הרי גם יוצאי הקיבוץ, עם כל הכבוד למרמור על דור ההורים שלא השכיל להעמיד להם מימון לשכר לימוד ולשכר דירה, יודעים אל נכון כי בהוויה הקיבוצית היה הרבה יותר מטירוף חבוי. אלא שלא זאת הבעיה העיקרית של "לאהוב את אנה", אלא חוסר האמינות. אנשים עדינים כמנשה לב, אינם נוהגים לגלוש באתרים שמציעים ייבוא אישי של כלות מאוקראינה - וגם אם כן, הם לא מסוג האנשים שיפתחו קשר רומנטי עם מי שהציעה עצמה למכירה באינטרנט. מי שרוצה לראות איך נראה הפרופיל הטיפוסי של "מזמיני הכלות", יכול לצפות שוב בסרטה התיעודי של נילי טל מלפני כמה שנים.

אבל "לאהוב את אנה" נופלת גם בקטנות. בפרק הראשון למשל, מעיר מנשה את יעקב בשעה 1:00 בלילה כדי שיעזור לו להתחבר לגוגל. אני מקווה שלא אתפס כמי שנטפל לקטנות, אבל איזה אב מסור היה מעיר משינה את בנו הקטן כדי שיעזור לו להתחבר לאינטרנט? כך גם כאשר דניאל נפרד מחברתו ומתקשר לליה שתבוא לאסוף אותו מתל-אביב. היא ממהרת לעזוב את הסטודיו למחול של תדמור והשניים נוסעים יחדיו בחזרה לקיבוץ. ובכן, נסיעה במונית, ואפילו לקיבוץ הקרוב ביותר לעיר, תעלה מאה שקלים ומעלה. סכום לא מבוטל עבור קיבוצניקית צעירה שחולמת להיות רקדנית. דווקא דניאל, האח, מייצג נאמנה את הקיבוצניק הצעיר והדפוק. יש לו פוטנציאל להצליח (הוא מצטיין בבישול), אבל הוא מעדיף לבזבז את הזמן על עבודה בנוי של המשק, על עישון ג'וינטים ועל הגנת "באטמן", כלבו, מפני זעם השכן הלולן.

אומרים שתיכף יהיה כאן שמח. אנה תבוא מאוקראינה ותטריף כל זכר אפשרי בסביבה. בינתיים, אפשר לקבוע רק שלוש עובדות. הראשונה היא שגברים אינם מבדילים בין תשוקה לאהבה, השנייה היא שגברים מעדיפים בלונדיניות (ורצוי מאוקראינה), אבל אם בשתי אלה אין כל חדש, קבלו את התובנה השלישית: גם סוגה-עילית היא לפעמים געגועים לישבן של מרינה (בלארוס, אוקראינה - ממילא רוב הישראלים לא יבדילו). *