פסק בורר: אושיק לוי הציג עצמו בכזב ככותב ומלחין השיר "חוזה לך ברח"

השיר "חוזה לך ברח" שכתב יענקל'ה רוטבליט בשנת 1979, הלחין שלום חנוך וביצע אושיק לוי, הפך לנכס צאן ברזל בזמר העברי. ב-2005 התיר לוי לצמד הבריטי הפופולרי "מטאפיקס" לדגום קטע מוסיקלי מהשיר אל שירם "11:30". פסק בורר שניתן אתמול (ג') והגיע לידי "גלובס" קובע, שלוי הציג עצמו ככותב וכמלחין של השיר בהסכם עם הבריטים, עליו חתם בעורמה מאחורי גבם של רוטבליט וחנוך.

"התנהגותו של לוי, צריך לציין בצער, כרוכה באי-גילוי ובהעלמת עובדות מרוטבליט ומחנוך ובהצגת עובדות שאינן אמת", קבע הבורר, השופט העליון בדימוס תיאודור אור, שחייב את לוי ב-25 אלף שקל שכר טרחת עו"ד. הפסיקה מעניקה לכאורה לחנוך ורוטבליט עילה לתביעה כספית נגד לוי בגין הפרת זכויות יוצרים.

השורה שנדגמה היא קטע פסנתר המלווה את השיר לכל אורכו, וחוברה על-ידי אלכס וייס שעיבד את השיר, כחלק מהעיבוד. אלמנתו של המעבד וייס אישרה לאושיק לוי לנהל את זכויות העיבוד בחו"ל, ולכן הבריטים פנו אליו. הסכסוך פרץ כשחנוך קרא בעיתון על כך ש"מטאפיקס" (הידועים בעיקר בלהיט Big city life) דגמו קטע מהשיר.

חנוך, שיוצג על-ידי עו"ד גבי קרמר, נפגע עד עמקי נשמתו. "זו התודה שקיבלתי מאושיק, לאחר שנתתי לו בזמנו לבצע את השיר כמחווה וכמתנה וללא כל תמורה", העיד בבוררות.

חנוך הודיע שיתבע את לוי, אך משבוששה תביעתו לבוא, פתח דווקא לוי בהליכי בוררות. באמצעות עו"ד ברק בר-שלום ביקש להצהיר שהמקטע מהווה יצירה נפרדת שכתב המעבד וייס, ומאחר שלא כללה שימוש במילים או בלחן של השיר, די בהסכמת בעל זכות העיבוד לשימוש בו ואין צורך בהסכמת הכותב והמלחין.

הסכמה בעורמה

בבוררות התברר שזמן קצר אחרי חתימת ההסכם עם ההרכב הבריטי, פנה לוי לחנוך וביקש ממנו לחתום על טופס המאשר כי לוי עיבד את השיר. אור קבע שהעובדה שלוי לא טרח לומר לחנוך דבר על העסקה שחתם זה עתה ביחס לשיר היא "תמוהה ודורשת הסבר. ניסיונותיו להסביר הימנעות זו ולתאר את התנהגותו כתמת-לב לא היו משכנעים. אני מתקשה להאמין לגרסתו".

אור קבע שאושיק לוי "ניסה לקבל את הסכמתו של חנוך בעורמה" כשהשתמש בחתימתו על הטופס לצורך ההתקשרות עם מטאפיקס. "ההסכם ואופן ניסוחו", קבע הבורר, "נגועים בחוסר הגינות כלפי חנוך ורוטבליט. בהסכם מוצג לוי כבעל כל זכויות היוצרים ביצירה ונכתב כי היא נכתבה והולחנה בכללותה ע"י לוי עצמו". הוא דחה את הסברי לוי כאילו טעה בתום-לב. "לא שוכנעתי בכך, בלשון המעטה".

במישור המשפטי הכריע אור בשאלה שמעולם לא נידונה בפסיקה, ונוגעת לכל חברי אקו"ם: העיבוד המוזיקלי אינו יצירה נפרדת מהשיר (מילים ולחן) אלא יצירה הנגזרת ממנו, ולכן שימוש בה טעון את רשותם של יוצרי היצירה הנגזרת ושל יוצרי יצירת הבסיס. בכך הוא העדיף את חוות הדעת של ד"ר אורית פישמן-אפורי והמוסיקאי קובי אשרת, שדגלו בקביעה זו, על-פני חוות הדעת של ד"ר שרה פרזנטי והמוסיקאי נועם שריף, שטענו שמדובר ביצירה נפרדת.

"עיבוד מוסיקלי המהווה יצירה נגזרת אינו בעל קיום עצמאי במנותק מיצירת הבסיס", פסק. "מאפייניו והליך יצירתו מעידים על כך: ראשית, מקובל שבפני המעבד מונח שיר אותו הוא מתבקש לעבד; שנית, ייעוד העיבוד הוא להאדיר שיר נתון, להעניק לו גוונים מוסיקליים ולהעצימו; שלישית, על העיבוד להיות מותאם לשיר, לנבוע ממנו ולהישען עליו".

לכן נקבע שההסכם אינו מחייב את חנוך ורוטבליט ואף נאסר על אקו"ם לגבות תגמולים מכוחו. כן נדחתה בקשת לוי לשנות את מפתח חלוקת התמלוגים בשיר (45% לתמלילן, 45% למלחין ו-10% למעבד) בטענה שחלקו של המעבד גדול יותר. הבורר קבע שרק דירקטוריון אקו"ם מוסמך לעשות כן.