41 אלף שקל פיצוי לעובדת שפוטרה בעת הריונה למרות שלא פוטרה בשל ההיריון

רוחמה לוי משדרות עבדה בחברת בהווה בנייה גבס ועשייה במשך כ-10 חודשים. באמצעות עו"ד יצחק ששון טענה לוי כי פוטרה למרות שמנהלי החברה ידעו על הריונה, וזאת מבלי לקבל אישור משר התמ"ת. החברה טענה מנגד, באמצעות עוה"ד אופיר עוזרי ושושי סורק, כי חודש קודם הודיעה העובדת על התפטרותה והמנהל קיבל את הודעתה. משכך, הסתיימה העסקתה כעבור חודש, בתום תקופת ההודעה המוקדמת.

השופט משה טוינה ציין כי מתחילת הדרך יחסי העבודה בין הצדדים "ידעו מורדות", ולחברה היו השגות על תפקודה של לוי. גם העובדת לא היתה שבעת-רצון מיחסי המנהלים אליה, והיא התפטרה וחזרה בה.

כחודש לפני סיום עבודתה היא הודיעה שוב על רצונה לעזוב, אך לא סוכם על מועד עזיבתה. כשחזר המנהל ממילואים היא הודיעה שהיא בהיריון ושבכוונתה להמשיך ולעבוד.

"מהתנהגות הצדדים", קבע השופט, "עולה שלא פעלו הצדדים שניהם לסיומם של יחסי עובד-מעביד ביניהם, ומכאן שלא ראו בהודעת התובעת על עזיבתה את העבודה כהודעת התפטרות".

החברה, הוסיף השופט, אף לא נקטה צעדים לאיוש המשרה, ולכן יחסי העובד-מעביד הסתיימו רק עם דרישת המנהל שהיא תעזוב את מקום העבודה, כלומר בעקבות פיטוריה. מאחר שדובר בפיטורים ולא בהתפטרות, היה צורך באישור הממונה על חוק עבודת נשים.

לכן פסק השופט פיצוי בשל פיטוריה של לוי בניגוד לחוק, בגובה השכר שנמנע ממנה בתקופת ההעסקה הסטטוטורית, שבה מנוע מעביד מלפטר עובדת בהיריון. כן נפסקו לה זכויות שנמנעו ממנה דוגמת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, להם היתה זכאית אילו השלימה את תקופת העבודה שעד תום 45 הימים שלאחר הלידה (שאחריהם היה מותר לפטרה).

עם זאת, נדחתה תביעתה לפיצוי בשל פיטורים מחמת הורות, לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וזאת משום שנקבע שהפיטורים קשורים במישרין לתפקודה. (עב' 2575/06).