נציגת משרד המדע והספורט לבייג'ין

בספטמבר הקרוב תעלה נעם מילס על המטוס לבוסטון. ויש דילמה קשה לסגור עד אז: על מה ללכת בהרווארד, לימודי כלכלה או מדעי המוח. כי מילס היא קודם כל מדענית, אחר כך סייפת. תנו לה טלפון סלולרי והיא תפרק אותו לרמת הפונקציות. מה הקשר בין הראש ליכולת שלה ברומח? פשוט מאוד, כישרון אפשר ללטש, שכל לא. בבייג'ין היא בונה על השכל

שנים שלטה פה החבורה העכואית ואף אחד לא חלם לערער עליה. חבורה שלמה שכולה משפחה אחת, שהיו מספרים עליהם שנולדו עם החרב ביד. החתואלים קראו להם, האנשים הבלתי מנוצחים מעכו, אנשי הרומח. עד שכבר פעם אחת הומצאה במקום המחניק והצפוף הזה סייפת שלא באה מדם חתואלי, גם אז היה מדובר במישהי עם שורשים מזרחיים נטועים עמוק בצפון הארץ שהגורו חיים חתואל לקח עליה חסות וטיפח אותה, עד שהתברר שנדקרה פעם אחת יותר מדי ונכנסה להריון רגע לפני אולימפיאדת אתונה, ומאז זרם ביניהם דם רע.

אף אחד לא חשב לקרוא תיגר על החבורה מעכו, אבל אז הגיעה המדענית ופירקה אותם. מולקולה אחרי מולקולה. עם הסברים מדויקים על ההתפרקות של ה-THC במוח ועל ההשפעות ההתנהגותיות שהוא גורם ואיך הוא בהשוואה להשפעות הכימיות של האדרנלין שעכשיו עושים עליו סדרה מיוחדת בטלוויזיה, עד שהאנשים באיגוד הסייף היו יושבים מולה והלסת היתה נשמטת להם. היו מאייתים אצלם את השם שלה באיטיות, מופתעים מהניחוח האירופי שהיה לו. גם אשכנזיה, גם מהשרון, אחת שבהרווארד הוציאו פרס על הראש שלה ושלחו את הדיקנים של הפקולטות לכלכלה ומדעי המוח לריב עליה ביניהם עד שתנחת באוניברסיטה היוקרתית בספטמבר. בעכו המציאו עליה קללה מיוחדת, ארסית כל כך שאי אפשר אפילו להעלות אותה מעל דפי העיתון.

ואת כל זה היא עשתה לא סתם ברומח, אלא בדקר, סגנון הסייף של האליטות האריסטוקרטיות. נעם מילס קוראים למדענית, בקושי בת 22, וכבר יש מאחוריה עבר של אחת שמדלגת מעל כיתות ומקדימה את זמנה, אחרי שביסודי התחננו בפניה שתוותר לעצמה על כיתה ח' ופטרו אותה ממנה על סעיף של חוסר אתגר. בתחילת אוגוסט היא יוצאת לדילוג קטן לבייג'ין, אחר כך היא כבר בהרווארד.

לא בגלל הנסיכה הקסומה

"החתואלים הם אנשים של רומח, וכל סייף מתחיל יגיד לך שרומח הוא כלי האימונים של הדקר! באה נועם ושברה מסורת ישראלית של רומח שנמשכה מקום המדינה! באה נעם והיתה הראשונה לקחת מדלית כסף באוניברסיאדה לנוער", נושף אוהד בלוה, המאמן של המדענית, בעצמו עם עבר תחרותי בסייף והווה שכולו חזיונות להופעה משותפת עם אהוד בנאי במצדה. "ברומח", הוא ממשיך, "יש על הסייף ווסט שיושב לו על הגב והבטן, ורק שם מותר לפגוע עם החרב. הדקר הוא סגנון שמאפשר פגיעה בכל הגוף".

בגלל שחשוב לשמור מקום במשלחת לבייג'ין לכל מיני עסקנים חשובים, ייסע בלוה לאולימפיאדה בעקבות החניכה שלו על חשבונו, ואת יום שלישי השבוע הוא העביר בהתרוצצויות לשגרירות הסינית בניסיון לארגן לעצמו ויזה, ובחזרה למרכז הספורט בכפר סבא, שרק לכבוד העיתונאי שבא לבקר התקיים האימון באולם הממוזג שבמרתף המתחם.

מה מביא בחורה שקטה עם ראש מפוצץ באיי.קיו לתעל את החיים שלה דווקא לספורט של חרבות? חייבת להיות כאן איזו התאהבות סמויה בדמות הפיראט בתקופת הילדות. "הוא חשב שאני אגיד לו שהתאהבתי בסייף בגלל 'הנסיכה הקסומה'", נוחרת מילס בבוז לכיוונו של בלוה, "הראש שלך מלא יותר מדי בסרטים שאכלת. תקלוט, כל הסייף שאתה רואה בסרטים, זה הכל המצאות. כל הריקודים והסיבובים במקום ונקישות הלהבים - זה הכל תפאורה והגזמה של המכות. בסייף תחרותי הנטייה היא לצמצם את התנועות כדי שיהיו יותר קצרות ואז גם מהירות. בסייף תחרותי הדגש הוא על עבודת רגליים, כוח מתפרץ, פחות דגש על הזרועות ויותר על הבטן והישבן. הבטן היא מרכז הגוף והישבן דוחף ובולם ואחראי על התנועה קדימה ואחורה".

* כמו ריקוד. מהיר כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה, מוחמד עלי, את יודעת.

"עלי? מוכר השם".

"מוכר השם?! קרועה זאתי", נקרע בלוה, "כשאתה בתוך הקרב אתה פחות רואה את זה כריקוד, זה באמת יותר דומה לאגרוף. אני אגיד לך עוד משהו על קרבות חרבות בסרטים. אני עבדתי פה בארץ עם בימאי הקרבות של 'הנסיכה הקסומה'. הוא בא לכאן לביים קרב חרבות בין אקי אבני לסנדי בר בפרסומת של מילקי. אין לו מושג בכלל בסייף, אבל יש לו מושג גדול בבימוי קרבות. אני הייתי שם על תקן מאמן הסייף. אני גם עבדתי בהפקה של המלט בקאמרי. שם רצינו קרב מאד אותנטי, שיהיה דומה כמה שיותר לקרב סייף תחרותי, אבל אם היינו הולכים עם זה עד הסוף, הקהל לא היה מבין מה הולך פה. לכן נתנו דגש על ההגזמה והתפאורה של המכות. בקרבות אולימפיים אין לפעמים בכלל נגיעה של שתי החרבות זו בזו".

שמאלית קטלנית

אם יש דבר אחד שאפשר להיות בטוחים לגביו, זה שמילס, עם כל הגאונות שלה והנפש האמנית הפיוטית והרגישה שלה, היא בחורה שמאלית. וכל מי שראה פעם בחיים סרט עם קרב חרבות איכותי, מבין את המשמעות האדירה שבלוחמים עם יד שמאלית דומיננטית. ובאמת, מילס שמאלית. "יש אנקדוטה בסייף: אומרים ששני המיעוטים שאחוז הזכייה שלהם בתחרויות גדול משמעותית מחלקם באוכלוסיה הם יהודים או שמאליים", אומר בלוה, "נעם גם יהודיה".

"סייף הוא ענף שאפשר לחפות בו על כוח בשכל", אומרת היהודיה, "בתחרות שהייתי בה פעם השוו סייף לריצת 100 מטר תוך כדי משחק שחמט. הסייף שלי מורכב מהרבה חשיבה. בסופו של דבר, גם אינסטינקט הוא דבר שניתן לאמן וללטש אותו באימונים. שכל לא. אני רוצה שהסייף שלי יתאפיין בהרבה חשיבה. מדובר פה בקרב מוחות. תמיד להיות צעד אחד לפני היריבה. אני מנסה לחשוב מה היא חושבת שהיא חושבת, ואז לעקוף אותה מסביב. זה ספורט של סוחרים".

"בחיים אין מקריות", מהרהר בלוה, "וזה שנעם הגיעה להיות סייפת זה לא מקרה. להגיד שזה מקרי זאת תהיה פטליסטיות הפוכה שאני לא אוהב. נעם לא יכלה להיות הודפת כדור ברזל או אצנית, וגם כדורסלנית לא".

"למה?", שואלת נעם.

"מה את קרועה?! אין לך נתונים פיסיים כמו זריזות יוצאת דופן כדי להיהפך לכדורסלנית. המקריות הובילה אותך לספורט שמצריך המון שכל".

"אתה יוצא מנקודת הנחה שהייתי חייבת להיות ספורטאית", היא אומרת.

"לא. היא נפלה על מאמן מדהים שהיה איתה בתחילת הדרך והיה לו את הכישרון לאתר את הפוטנציאל שלה. אילו נעם היתה גדלה באשדוד היא לא היתה סייפת".

"לא הייתי באשדוד!".

הויכוח התיאולוגי-פילוסופי בין נעם מילס למאמן שלה אוהד בלוה יימשך, וסביר שיימשך גם כשיעלו על המטוס לבייג'ין ויירדו ממנו, כשבתווך תתחרה מילס באולימפיאדה. אין לה מושג אמיתי לאן היא יכולה להגיע שם וכל תוצאה לא תפתיע אותה. חשוב לזכור - ומילס ריכזה עבורנו את הנתונים - שהגיל הממוצע של 25 המתחרות הראשונות בעולם הוא 29.3 ואילו היא רק בת 22, ושלפולין ואיטליה, שהן מעצמות סייף, אין אף מתחרה בבייג'ין.

שלא כמו הגורו חתואל שבולע קלטות וידיאו על היריבים של החניכים שלו לפני השינה, הצמד בלוה-מילס כמעט ולא מתעסק במודיעין וריגול, מה שמותיר להם זמן לשיחות מעמיקות ביניהם שמובילות את מילס לזיכוך היכולות האינטלקטואליות שלה, מצב הצבירה הטוב ביותר עבורה להגיע איתו לקרב ולסמא את היריבה שמולה.

בין לבין קופצים השניים לביקורים במעבדת הכשפים של פסיכולוג הוועד האולימפי, הסובייטי בוריס בלומשטיין והחתולים השחורים שאיתו, שיחד משתלטים למילס על התת-מודע באמצעות תרגילי דמיון מודרך כהכנה לקרבות העתידיים הצפויים לה.

סייפת? נעם בכלל מדענית

אחר כך מילס תחזור לארץ ולקראת סוף ספטמבר תעלה שוב על המטוס, הפעם לבוסטון, ותותיר אחריה שני סימני שאלה משמעותיים: באיזה תחום תבחר בסופו של דבר ללמוד בסוף שנת הלימודים הראשונה שלה בהרווארד - כלכלה או מדעי המוח - ומה יהיה על קריירת הסייף שלה לאור המסלול האקדמי? מה שלא יהיה, לאורך כל הדרך, ימשיכו בלוה ומילס להתווכח ביניהם, במה שנדמה כשילוב הטוב ביותר שיכלו למצוא, זה בתור חניכה, וזו בתור מאמן.

"אני חושב שהמקום של נעם הוא מדעי המוח", אומר המאמן, "זה מתאים לה ומאוד נכון. כל צורת המחשבה שלה והניתוח מתאימים לזה. נעם במהות שלה, ואתמול היתה לנו שיחה קשה על זה, היא מדענית. לכל דבר צריכים להיות תשובה והסבר מנומקים. לפני חודש היא נתנה לי ספר של נוירולוג אמריקאי-הודי שנקרא 'מסתרי המוח', שמעניין בפשטות שלו, והיית צריך לראות את העיניים הזוהרות שלה. נעם היא טאלנט בכמה תחומים. יש לה גם את הפן הטכנולוגי, שהוא פן מדהים אצלה. תן לה סלולרי ותוך שנייה היא מפרקת אותו ברמת הפונקציות".

"איך שעלתה שאלת הרווארד, מייד עלתה יחד איתה שאלת המשך קריירת הסייף או פרישה", אומרת מילס, "מאמן נבחרת הסייף של הרווארד הוא יהודי וישראלי לשעבר שהתחרה במכביה והוא מייד זרע את זרעי המהפכה כשהציע לי להצטרף לנבחרת האוניברסיטה, ויחסית לאוניברסיטה של חנונים, הם טובים בסייף. הם זכו לפני שנתיים באליפות ה-NCAA בסייף ויש להם עוד סייפת באולימפיאדה, אבל ברומח. ככה שהמטרה מבחינתי להמשיך ולהתחרות. באופן טבעי בשנה שאחרי אולימפיאדה מורידים את מפלס ההתעסקות בתחום. מה שבטוח, יש כאן דילמה וקושי מקצועיים לא פשוטים".