בנק ישראל מתנהג כמהמר כפייתי

לאחרונה נפל דבר. בנק ישראל הודיע כי תוכניתו להגדלת יתרות המט"ח בכ-10 מיליארד דולר תתפרש על תקופה קצרה יותר. לפיכך ירכוש הבנק סכום של 100 מיליון דולר בממוצע ליום. למעשה, ההודעה הראשונה לפני כארבעה חודשים על ההתערבות בשוק, עוררה ספק גדול באשר לאמינות הבנק המרכזי. עתה, לאחר כישלון התערבות זו, שזכתה לדברי שבח וקילוסין מפי נשיא התאחדות התעשיינים ופרשנים למיניהם, לא רק שאין חדלים ממנה, אלא מודיעים על הרחבתה באופן ניכר.

נודה על האמת, מדובר בצעד שמזכיר פעולה של מהמר שהפסיד סכום כסף ומנסה בהימור נוסף לכסות, ואף יותר, את כל הפסדיו. גם ההחלטה להגביר את ההתערבות זוכה לשבחי המגזרים הרלבנטיים, וכאלה יש רבים. למען הגילוי הנאות, אגלה כאן, כי חלק ניכר מההשקעות הפרטיות שלי צמוד למטבע חוץ, וגם אני כבר מייחל שהשינוי בשער המטבע יגיע. אלא, שהדרך לכך אינה בהתערבות בשוק החופשי. זה יקרה ביום מן הימים מעצמו (ויסלחו לי התעשיינים). ההסתברות לכך תגדל כאשר תיפסק תנועת המימוש של השקעות ישראלים בחו"ל, כאשר הזרים יתעניינו בנו קצת פחות, או אם יאפשרו לבנקים להרחיב את השקעותיהם בחו"ל. השקל ייחלש גם אם יתקיימו תרחישים שאיננו מייחלים להם, כמו משבר בכלכלה הישראלית, או חלילה הידרדרות ביטחונית חמורה.

התערבות מאסיבית כזו, בשוק המתנהל בצורה טובה ויעילה, מציבה בעיה כפולה. ראשית, התערבות כזו נותנת לגיטימציה לממשלה או לכל גורם אחר להתערב בכל עניין ודבר. הרי המתערב משוכנע שהוא יודע טוב יותר לאן צריך השוק להגיע, ומהם המחיר או הכמות המתאימים לכך. נו באמת. כך קיבלנו את ההתערבות האומללה בעמלות הבנקים. כך נקבל הצדקה לעוד ועוד מעשי התערבות בשוק החופשי, שכה רבים אוהבים להלל כל עוד הוא מתנהג על פי הציפיות והצרכים שלהם.

בעיה שנייה, חמורה לא פחות, הקשורה בהתערבות כזו, היא הפגיעה שהיא מסיבה לאמינות בנק ישראל. תפקידו העיקרי של הבנק המרכזי הוא שמירה על יציבות מחירים ויציבות פיננסית. התערבות בשוק המט"ח מנוגדת בעליל למטרה הזו. גם ההודעות המסתירות או משנות את מטרות ההתערבות ואת היקפה, אינן מוסיפות לאמינות.

חשוב לזכור כי אמינותה של מדיניות הבנק המרכזי היא קריטית להצלחתו במשימותיו. כשלון נוסף בהשפעה על שער החליפין, מעבר לפגיעה שיש לכל התרגיל על השוק, יפגע ביכולתו של בנק ישראל לשכנע כי יעלה בידיו להשיג את יעדיו. זאת ועוד, התערבות בנק ישראל מביאה בהכרח להזרמת שקלים מיותרים לשוק, שיהיה עליו לספוג בחזרה, שאם לא כן יגברו הלחצים האינפלציוניים. על מנת לספוג את עודפי השקלים הללו על בנק ישראל למכור יותר מק"מ או לבצע עסקות החלף ומכרזים על פיקדונות, שיביאו בהכרח לעלייה בריבית, מעבר לזו הרצויה לאור עליית המחירים הנוכחית. ומה תהיה התוצאה? ריבית יותר גבוהה שתביא לריסון הפעילות הכלכלית מעבר לרצוי, ובניגוד למטרות ההתערבות המיותרת וחסרת התוחלת בשוק המט"ח.

במצב שנוצר, לא אופתע אם יימצאו גופים גדולים שינצלו את המצוקה של בנק ישראל על מנת להרחיב אף יותר את המתקפה על המטבע (קרי, לרכוש עוד ועוד שקלים שמוכר להם בנק ישראל בזול). או אז, כמו "מהמר טוב" יודיע שוב בנק ישראל על הגדלת הרכישות. האם הייתם נותנים אימון במהמר הנתון ללחצים של התעשיינים, ההסתדרות והפוליטיקאים? *

הכותב היה חבר הנהלה בבנק ישראל ובבנק לאומי