מירי נבו | שדרנית

את האסרטיביות המקצועית שלה חייבת מרי נבו, 40, מגישת "חדשות הספורט", זמרת ("מנגו"), שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה, לאבא שלה, שחינך את שלוש בנותיו לעצמאות כלכלית, כדי שאף פעם לא ימצאו את עצמן תלויות בבן הזוג. נבו, בעברה אלופת הארץ בהתעמלות אמנותית, היודעת דבר או שניים על משמעת והתמקדות במטרה, השתמשה בכל הכלים בארגז שלה, כדי לפתוח בקריירה טלוויזיונית אחרי ש"מנגו" התפרקה. "הרמתי טלפון למפיק של 'רואים 6:6' בחינוכית. אמרתי שאני אוהבת את התוכנית, ואולי זה מעניין אותם להיפגש איתי, כי אני רוצה להשתלב בה, והוא הסכים".

למהלך כזה צריך ביצים גדולות.

"תמיד זה היה ככה. אני מסתכלת מסביב ומסמנת מטרה, אבל יש לי כמה כללים. אף פעם לא אסמן כיסא של מישהו אחר ולא אדרוך על אף אחד. את כל העבודות שלי קיבלתי בזכות, ובלי שתהיה לי בעיה להסתכל לאף אחד בעיניים".

אחרי שלוש שנים, הצטרפת ל"קול הרוק", תוכנית מוזיקה עם יואב קוטנר.

"והמפיקה, שנגנבה מהאהבה שלי לספורט, הכירה ביני לבין מיילן טנזר, לשעבר המנכ"ל של ערוץ הספורט. אחרי פגישה אחת התחלתי לעבוד שם".

ובמקביל למדת לתואר שני.

"באפידמיולוגיה ובבריאות הציבור עם דגש על ספורט, בכיוון מחקרי".

ובאיזשהו שלב היית צריכה לקבל החלטה גורלית.

"לאיזה כיוון ללכת. כשהציעו לי להגיש את 'חדשות הספורט', שזו מחויבות גדולה של ארבעה-חמישה ימים בשבוע, הבנתי שאם אני רוצה לעשות קפיצת מדרגה בטלוויזיה, אני חייבת להתמקד ולבחור".

קפצת, ואת שם כבר עשר שנים.

"זה משהו שצריך לתחזק".

לא משעמם?

"זה לא הדבר היחיד שאני עושה. בתוך הערוץ אני מגישה גם את 'בגלל הרוח', יש לי תוכנית רדיו עם רון קופמן, ואני עדיין משדרת ספורט. במקביל עשיתי חדשות בתקופת המלחמה, תוכנית בוקר, והנחיתי אירועים גדולים. יש לי יתרון שאני יכולה לבחור".

חופש הבחירה שלך מעוגן בחוזה עם הערוץ?

"כן, אבל זה משהו שקרה בשנים האחרונות, כשהתחלפה ההנהלה".

הסוכן שלך סוגר אותו.

"אנחנו עובדים יחד, ואני בוחרת את הדברים שמדליקים אותי מבחינת תוכן, חלק מהחלטה שקיבלתי אחרי 'מנגו', שאני לא עושה יותר דברים שלא עושים לי טוב".

את מעורבת בפן הכלכלי?

"אני יודעת מה הסכומים, אם זה מתאים או לא".

תמיד הייתה לך מודעות כלכלית?

"בעלי לשעבר, המוזיקאי יועד נבו, היה תמיד אמן מעופף, אז אני הייתי זאת עם הרגליים על הקרקע".

היו תקופות של צמצום בתחילת הדרך.

"אני מאוד פרקטית. לקריירה יש אבולוציה, והיו שנים שהדרכתי אירובי בתל אביב ובראשון, כי ההכנסה הייתה נמוכה. היו לי מאות תלמידות בשיעורים, לא כולל שיעורים פרטיים שנתתי. כשהעבודה בערוץ הפכה ליותר תובענית, הפסקתי".

לא חיכית שיקדמו אותך בטלוויזיה.

"כל הזמן יזמתי. באיזושהי נקודה החלטתי לעשות סרטים דוקומנטריים. אספתי כסף וגרמתי לדברים לקרות".

זה קשור גם לבגרות נפשית?

"יותר לאורך נשימה. הרבה פעמים השיבו את פניי ריקם ואני כעסתי, בעטתי, כי האמנתי שאני במקום הנכון. היום אני מעורבת בהחלטות גם בדרגים הגבוהים".

מה עם ניהול?

"אני משתעשעת במחשבה הזאת".

מה, למשל?

"לפעמים אני חושבת על עצמי כמנהלת בספורט, בטלוויזיה, אבל הטיימינג להחלטה כזאת הוא לא עכשיו, ואני לא בטוחה שהוא בכלל יגיע מתישהו".

מה עם משחק?

"עשיתי פעם בחינוכית. אני לא פוסלת בכלל".

זה לא יפגע בפרסונת המגישה?

"זה הכיף בספורט. גבולות הגזרה יותר רחבים".

ומאפשרים לעשות גם פרסומת לחברת ביטוח.

"שהסכמתי לעשות בפעם הראשונה אחרי אין-סוף פניות, כי אהבתי את התוכן וגם על הכסף לא היו טענות".

בעוד שבוע את טסה לאולימפיאדה הרביעית שלך.

"ואני לחוצה לאללה, כי אני יודעת בפני מה אני עומדת. זה אירוע ארוך, שקורים בו המון דברים במקביל, וצריך לרוץ ממקום למקום. אני צריכה לספק חומרים לארבעה ערוצים, לאינטרנט ולרדיו".

יש חוזה מיוחד לאירועי ספורט גדולים?

"זה בחוזה. התחום האולימפי הוא ההתמחות שלי".

וכשתחזרי משם?

"אני אלך לישון שלושה ימים, ואחר כך אוכל שלושה ימים רצוף, כי תמיד אני חוזרת מזת רעב". *